פורה חדר זנוניה,
המראות שם,
ישאוה אל מעבר -
קימור צבעי הקשת,
קולות אהבים ישרקו
כרוח בסער התאווה.
תנועותיה,
כספינה בלב ים,
בגהרה עליו,
עושקת חלציו,
תוביל בעורמה,
אל קו אי הדעת,
בו ישקע ליבו -
בטשטוש ממערומיה,
טרם תחמוד ערגתו.
מקוללה אהבתה הנמהרת,
בזויה מחשבתה הנסתרת,
לשווא תשיג קורבן,
בחותרה אל קו האופק,
שתמיד ירחק,
ולא תשיגו...
לעולם.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.