א נ י...
לא משורר ולא נגר,
עירוני, לא בן כפר,
לא ממציא, אך הוזה ובכוכבים חוזה,
גג לי אין, כי יש שמיים,
מעט לחם והרבה מים,
לא מפרק, רק מפורר,
כאורגינל, לא מתמסחר.
חולם עת ער- רץ כשישן,
כרס ובטן מדשן,
לא חכם גם לא טיפש,
רטוב כולי ובוער כאש,
הקורבן והטלה,
הפגיון והיעה.
כמסומם אני צלול,
כפיקח אני מחוק,
בחיים כמו נבוט -
בגופי אני חבוט,
כחלק, גס ושפוף,
בזיקפתי אני כפוף,
גבוה רק, על נמוכים,
הנלחמים בגבהים,
נכנס ללב,
מוציא אמת...


סליחה,
רגע,
"אזל הדיו בעט",
לא יכול לשרבט.