רוני חוגרי / שורשים רקובים |
שורשים רקובים ינגסו בקרסולי ההמון
המקפץ, חסר ישע, בין שלוליות.
נשיר את שירת הים ונתחנן להיבלע בתוכו;
רק לא להיות מוצפים ביגוננו.
יש רגעים בם גלגלי שיניים מצופי טחב קמים לתחייה,
אך ההמולה מבהירה תמיד כי:
החלודה פושה,
אלוהים מתגמד
וארוחת הצהריים מתקררת;
ואנחנו איתם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|