אני תוהה.
עזבת חבר שאיתו היית שנה וחצי.
שנה וחצי של אהבה שאף פעם לא הרגשת.
שנה וחצי של סקס שלא ידעת.
שנה וחצי של שמות חיבה שקראת לו כשבכלל לא רצית שיבוא.
ואני תוהה. עזבת אותו בשבילי. מה אני אמור להרגיש?
אני לא אומר שלא רציתי. ועוד איך! כל לילה פנטזתי איך יהיה
לשכב איתך, לישון איתך,
לשמוע אותך אומרת כמה את אוהבת ורוצה.
ואז אני נזכר שגם לו אמרת. וגם איתו ישנת, שכבת.
אז אולי גם לי, ביום מן הימים תאמרי כמה את אוהבת, ולא
תרגישי.
אולי גם איתי סקס יהיה עוד נטל יומי בחיי האהבה הסוחפים שאחשוב
שיש לנו.
אולי גם לי תמציאי שם חיבה, מתוק שכזה, שגם אני ארוץ כשבכלל לא
צריך.
אולי גם אצלכם הייתה פעם אש,
ואולי גם אצלנו היא תדעך.

אני לא יודע מה לחשוב. אולי כי גם את לא.
אולי נמאס לי לשמוע כמה את "לא מבינה מה קורה לך" וש"הטוב הזה
שאת מרגישה" הוא "לא כל כך טוב".
מה יש לך, ילדה? פרפרים בבטן, אדום בלחיים? לא ראית סרט
מימייך?
זו אהבה, אני מנסה לצעוק לך!
זה מה שכל כך רצית!
זה כל מה שחיפשתי!
אז מה לעזאזל את לא מבינה?

ואני תוהה...