יעקב איש אור / אחי |
זיפי זקן עוטרים את לחייו.
אפוד רווי זיעה ודם,
ריח של מוות בבגדיו.
צועד הוא אט אט,
משיר מבט אל נקודה רחוקה.
משאיר אחריו שובל מוזר,
ריח לא מוכר של עופרת ואבק שריפה.
ריח לא תוכל לשכוח לעולם.
לא מביט לאחור, לא סב לצד.
רק הולך והולך והולך אט אט.
כאילו לא חי הוא, כאילו נדם
ורק נשימתו הכבדה עליו.
פתאום הוא עומד, נעצר גם לבי.
כאילו רוצה להגיד רק מילה.
אחיך אני, כן, אחיך.
אמר ונדם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|