מה היה לנו פה?
שתי פרוסות לחם מרוחות בחמאה, שכבה דקה שנספגת בלחם השחור,
מונחות בתוך צלחת אובלית קטנה,
מלח שולחן גס,
מטחנת פלפל שחור,
כוס קפה שחור עם מרקם לבן חום צף לו על פני הקו העליון של
המשקה.
מאפרה נקיה, מבריקה,  
שולחן עגול מכוסה מפה פרחונית מכותנה, עם רגל מרכזית אחת,
שני כסאות קש מתנדנדים, עם הפנים לרחוב,
כמובן, רחוב.
מדרכה צרה בצד אחד עמוסה בהולכי רגל,
שהלכו לשם ולשם,
ומדרכה שניה בצד השני, רחוקה מדי.
באמצע כביש שני מסלולים,
מסלול לאוטובוסים,
ומסלול לכל הסוגים.
עץ מסכן בפינה.
תמרור עצור בצומת הקרובה.
ושמים.
שמים כחולים וקצת עננים. לבנים. גבוהים מדי.

וליד השולחן העגול, עוד שולחן עגול.
וסביבו ישבו שתי בחורות.
אחת בשער שחור מתולתל,
שניה שער אסוף בתוך כובע לבד אפור.
בלונדינית. אולי צבועה.
הן דיברו.
בשקט, כל אחת בתורה.
שתו קפה הפוך, מלא קצף לבן. ועישנו.

והיה גם מלצר. מבוגר. כמו בפאריס.
עבר בין השולחנות בסינר.
נתן שרות. טוב.

ומכשיר רדיו על הדלפק.
כמו פעם עם רמקול אחד.
ושיר נקטע בתחילתו.
והקריין אמר: " נמסרה הודעה..."
ומלצר השמיט מגש ושתי כוסות מלאות בין שני שולחנות עגולים,
ושתי בחורות שקטות קפצו, ואחת צעקה, זו עם הכובע.

והוא קם משאיר כסף שיספיק, והלך לדרכו
משאיר שתי פרוסות של לחם שחור מרוחות על.....