לפני כמה חודשים חלמתי בלילה שאני עומד באמצע מדבר, עירום,
ומנסה להתחמק מהמון חתיכות בשר - פולקע, נקניקיות והמבורגרים -
שעפות לעברי. החלום הזה חזר ביום שאחרי, וביום שלאחריו, וביום
שלאחריו...  הפסיכואנליסט שלי, חורחה גולן, אומר שזה מוביל
לתסביך מיני מהילדות, שקשור או לאחותי או לכבשה של הבדואי
רג'וב. עורך-הדין שלי באום אומר שאני פשוט צריך לזיין. ואני?
אני כבר לא ידעתי מה לעשות. החלום לא הרפה, לא השתנה. יום-יום,
או בעצם לילה-לילה, הוא היה מופיע בקביעות. הפסיכו-עורך-דין
שלי, חורחה באום, אומר שאני בעצם צמחוני שנמצא בבועה
אסקפיסטית, ושצריך לתבוע את החברה המודרנית, או לפחות את הכבשה
של הבדואי רג'וב. ידידי הפואטיקן גולן באום אומר לי תמיד שכוס
של אשה זה כמו המבורגר של מקדונלד'ס - אף אחד לא יודע מה זה
ומה יש בפנים, אבל עדיין נהנים לאכול אותו. אבל כלום לא עזר,
והחלום המשיך לפקוד אותי בקביעות.

לילה בהיר אחד, היה שינוי קל שתפס את עיני - כבר לא הייתי
עירום, אלא עטוי תחתוני טנגה מנומרים וליפסטיק ורוד של אמא של
הנדין. הפסיכו שלי, באום באום, טוען שאני מדחיק פנטזיות מיניות
אקזיסטנציאליסטיות, או לחילופין סתם משועמם. הבדואי שלי רג'וב
אומר שאני חרמן, או שאני בעצם אחותי. וככה זה כבר הפך לשגרה,
והחלום לחלק מחיי. שוב אני עומד במדבר, לבד, המרחבים עצומים,
וחתיכות רבות של בשר עפות לעברי בקצב מהיר. אני כבר מיומן,
ויודע בדיוק איך להימלט מפגיעתן, מאיזה כיוון הן יבואו.
הנקניקיה של זוגלובק מימין, הפולקע של סבתא רבקה משמאל,
ההמבורגר של בורגר-קינג מימין.

החלום מפסיק לעניין אותי, ונהיה משעמם. רואה החשבון שלי, גולן
חורחה, אומר שהכל לינארי, אבל ידידי הפנטומימאי, גולן לן, אומר
שזה בעצם בינארי. ואז יום אחד החלום משתנה, ואני כבר לא עירום,
אלא לבוש בחליפה מהודרת של המעצב הידוע ג'יורג'יו גולני,
ובמקום חתיכות בשר עפים לעברי זיפי זקנו של קארל מרקס, והמילים
של השיר "נושאי המגבעת" של "נושאי המגבעת". נושא הכלים שלי
באום חורחה אומר שאני דפוק, או שאני הבדואי רג'וב, והפזמונאי
שלי חורחה חורחה אומר שחורחה. חורחה.