הוא הסתתר כל יום מאור השמש/
היא ברחה בלילה מהבהק הירח/
הוא נרדם על המזח כשהלך לראות שקיעה/
היא התכופפה להעיר אותו,שבאה לפנות בוקר לצפות
בזריחה/
הם לא יכלו להחיות אחת ללא השנייה/
ולכן נפגשו כל ערב כשהשמש כמעט נאבדה/
והירח נתן אות קריאה!/
כשהשמש עלתה הוא ברח לישון בקונכייה/
וכשהירח הופיע היא נסה לשדה הקרוב/
מצאה שם אבן ושמה את ראשה על גבה/
מעולם לא הצליחו להעביר יום שלם יחד/
אך כשנפרדו משהו בכל אחד מהם כל הזמן קרא/
היא היתה מלבן לבן,כמו השמש והחום/
הוא היה חשוך אך דולק,לכן היה מלבן אדום/
לילה אחד הוא אחר להרדם/
ונשאר בטעות רגע לפני הזריחה/
היא הגיעה כמו תמיד/
חיכתה שם-מלבנה אדומה/
דקה לפני שהשמש עלתה הוא צעד לקראתה/
היא התקרבה,נסתה לא לפחד/
הם הצליחו להגיע לרגע המפגש/
הרגע בו אשת היום כבר קמה/
ואיש הלילה עוד יכול לתפקד/
כשניצבו זה מול זו,התחלק כל אחד לריבועים קטנים/
בצבעו של השני/
בחיבוקים השתלבו הצורות,ריבועים בריבועים/
צבע בגוונו של האחר/
השמש נבהלה והירח כמעט צרח/
ואיש הלילה יכול היה כעט בשקט/
להביט בזריחה שעלתה שנייה אחר כך/.