עידו ווייס / וידוי אחרון |
לעזוב את ראשי.
ייתכן וטעות רוכנת מעליי.
עתיד שחור זורם בעורקיי.
זיכרון בודד של אושר
כמו סירה קטנה בים,
בדמיוני אנחנו יחד
אך ליבך אליי נדם.
בזרועותייך התקבלתי ללא אומר
את חלומי מראש ידעתי כבר
את דרך חייך חשקתי להבין
וכעת תמה דרכינו בעץ היוחסין.
מצטער על האופן ועל המכה,
כמו סוף לחיים
חתום בנשיקה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|