עם רדת ליל עלטה מסתננת
צלך קרב בזחילה חרישית
תר לו חלקה ורובץ
לצידי
בליל בילויים, עת אשהה בחוצות
אשרה בחלום עד אשמורת שלישית
עד התקלי בו על סף
דלתי
ויש ואנדוד אובדת ברוח
ביני לקיים אין מגע ממשי
ורק צלך ישמר
מהותי
עיתים אחמוד לי פיסה של חופש
מבוכי מילוט יפסל מכחולי
אך צלך בדממה יציירם
איתי
לידי הוא יפציע מדי שחרית
נצמד לגופי בליפוף חתולי
כל עת מתחדשת של
לידתי
עמום צלך, אחיזתו נואשת
מגעו מוכר כגדם מולד
פלומתו מרצדת הדוקה
לדמותי
ערום צלך, לא ייתן לי מרגוע
נצחי צלך ואינו נכחד
בתוכי מסתתר לחמוק
מאחיזתי
צלך ואני תאומים סיאמיים
שתי טביעות של אדם אחד
דמותו מרותכת בתוך
יישותי
כך ערב ערב למראשותי הוא ניצב
חייל דומם בצבא שלך
עליך שומר מפני
הימלטי
|
