|
נסחף עם הרגש, הולך בעקבותיו
כל מקום שנמצא מרגיש בו בתוכי
מקום דמיוני או מקום מוחשי
תמיד ילווה הוא אותי
ורק כשבאמת ארגיש קצת בודד
אבקש לשלומו כי אותו מכבד
שעת הצורך הגיעה מהר
אני רק חלק מאותו האחר
זז ממקום למקום בלי דעה משלי
רואה עולמות אך אין בהם אותי
מרחף באוויר כאילו ציפור
מה עוד אומר? הינני גיבור?
מרגיש כה חזק אך המציאות היא שונה
אוהב מהלב את אותה נשמה
אך כמה כואב כשהיא כבר מלאך
חלפה היא מולי כמאין סכנה
רוצה אותה איתי בחזרה
מנסה לחפש אך תשובה לא מוצא
האם יש צדק שבו האדם רוצה?
שאלות כה רבות בלי תשובות החלטיות
הכל באויר מרחף לו בלהט
אחפש לעולמים בלי שום מקור לחיים
המטמון כבר אבד ואין דרך חזרה |
|
|
"אז מפיסטו אמר
לי שאני חייב
להפסיק לדבר
לעצמי או שאני
אשתגע, אז אמרתי
לו: "מפיסטו,
אתה הרי דמות
דמיונית בראש
שלי שאני משוחח
איתה כבר שנים,
אז תירגע, כן?
-דיבורים שביני
לבין עצמי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.