[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אז כך אני לא יודעת האם לקרוא לזה סיפור אהבה או אימה, אתם
תשפטו בסוף.


בערך לפני כחודש דיברתי עם חבר מקופידון שהציג את עצמו כרועי
(שם בדוי), דיברנו בטלפון מספר פעמים ורועי סיפר לי שהוא דייל
בארקיע (קנה אותי) סיפר לי גם שהוא לא מוצא בחורה כי אין אף
בחורה ששבתה את ליבו ושיש לו בנות בכמויות והוא מחפש את האחת
(נשמע נחמד עד כה),
החלטנו להיפגש יום רבעי שעה חמש אחר הצהרים ליד בניין עבודתי,
התאפרתי התגנדרנתי בציפה למצוא את אהוב ליבי.
אני יורדת למטה ובהתלהבות ליבי דופק מרוב התרגשות לקראת האביר
על הסוס הלבן...
תחילה לא מצאנו אחד את השניה לכן התקשרתי אליו שיבוא לקראתי
(בניין עבודתי נמצא במקום מרכזי), תוך כדי שיחה שאני מסבירה לו
איפה אני נמצאת, אני רואה דבר גדול ושמן ומכוער מתקרב לעברי!!!
כן כן כן זהו הדייל עם הרבה נשים, כסף, ביטחון.
טוב נשמתי נשימה ארוכה והצגתי את עצמי, שמי רווית אמרתי
בנחמדות (שם בדוי). טוב מה עושים עכשיו חשבתי בליבי?! אני לא
יכולה לפגוע בו ולומר: היה נעים וטוב שהיה להתראות.
תוך כדי הליכה ברחוב (מורידה את ראש על מנת שאף אחד מהחברה לא
יראה אותי עם דבר כזה), אני חושבת לעצמי מה אני עושה?! והוא
התחיל לדבר! וברגע שהוא התחיל לדבר רק סטייק של 4 קילו היה
סותם לו את הפה. להלן ציטוטים נבחרים מהשיחה:
"אבא שלי  מנכ"ל של חברה מאוד ידועה בארץ והאוטו שלו מושבת לכן
באתי במונית"
אה אה... ספר לי על אוטו מושבת?! מה אני ניראת לו דפוקה, למי
אין דבר כזה שנקרא ביטוח ואם אבא שלו מנכ"ל כול כך גדול למה
הוא לא מקבל אוטו מהחברת ביטוח?! או למה הוא לא משכיר אוטו?!
אחרי הכול הוא מנכל מאוד חשוב לא?! ( כמובן שאמרתי זאת בליבי)
החלקתי זאת.
"השעון הזה עלה לי 7 אלף דולר אני ממש אוהב אותו זה ברייטלינג"
מישהו שאל אותך על השעון שלך, שדי ברור שזה ברייטלינג מהודו,
(ברייטלינג היא חברת שעונים אשר מייצרת שעונים מאוד יקרתיים,
בין היתר השעונים של המטוסים הם של חברה זו).
המשכנו ללכת אני מתחילה להראות עייפה כיוון שכבר נמאס לי והוא
לא מבין שום רמז, התחלתי להיות רעבה אז החלטתי שנלך למסעדה.
טוב להכנו למסעדה והזמנו ספגטי, אנחנו יושבים ואני קולטת שהוא
לא מסתכל עלי כלל (ואני חייבת להודות שאני ניראת פשוט מעולה!
), הוא מסדר את המפה, מסתכל על התיקרה פתאום אפילו המלח
והפילפל עיניינו אותו יותר ממני!
עד שלא יכולתי יותר אני פשוט לא יכולה לדבר עם מישהו מבלי שהוא
יסתכל לי בעיניים, והערתי לו על כך והוא אכן הסתכל בעייני לכמה
שניות ומיד הורידם (אני יודעת שאני מהממת אבל לא עד כדי כך),
למה הוא לא מסתכל לי בעיניים אני לא אוכל אנשים, ואני חייבת
לציין שהיתי נחמדה להפליא!
הגיע להאוכל, חשבתי שאני נמצאת בדייר חזירים!!! הוא אכל כאילו
אין מחר! כל הזמן זה אני אומרת בליבי: אין דבר עוד כמה דקות
כול הסיוט הזה יגמר...אני רוצה הביתה!!!.
סוף סוף סיימנו לאכול, אני חייבת להודות שהוא לפחות היה נדייב
והתעקש לשלם, למרות שסירבתי בתוקף!
יצאנו מהמסעדה ואני מתחילה שוב "אוי כמה שאני עייפה" והוא לא
מבין את הרמז עד שעזרתי אומץ! ואמרתי לו אני עייפה ואני הולכת
הביתה! והוא עוד רוצה ללוות אותי זה מה שחסר לי שעוד ילווה
אותי! התעקשתי על זה שאני רוצה ללכת לבד, אכן הלכתי לבד ולא
תאמינו מי צלצל פתאום, הוא! הוא! כל כך רציתי לשכוח מזה והוא
עוד מצלצל אלי.
עליתי על המונית הראשונה שמצאתי ונסעתי הביתה בתקווה שכול זה
ישכח.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"ליקקו לך
ת'פיט?"

-"אה, לא, חמוד
שלי- זה ביום
שישי. היום
מלקקים לי את
האפנדיציט."



מחווה עלובה
לאפרוח ורוד הלא
עלוב.


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/11/03 1:46
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רווית קופידון

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה