יעל שוחט / אבא כביר |
לחרוט על הקירות.
כל הנצחה נראית מטופשת,
כל תמונה נהיית מעופשת.
לא לראותך צוחק,
לא להרגיש אותך מחבק.
מספיק לכאוב,
אולי אפסיק גם לאהוב?!
כשהקבר הופך לבית שני,
אובדן התחושה וכבר אין אני.
חיפוש עצמי לדבר האמיתי,
הסתכלתי עצמתי הסתכלתי ולא מצאתי.
לאבא שלי יש סולם,
עכשיו הוא נוגע בשמיים.
לאבא שלי יש סולם,
חושבת עליו כשעוצמת עיניים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|