ירח בצמרת העץ
מנמר את ריבוע
החושך של חלוני
רחש נשימותיך
מדוד, קצוב, שליו,
מעורר אי שקט

לא אעיר אותך
מה אגיד לך?

שוב אותו שיעול מטפס במעלה גרוני
מנסר את השקט
כחריקת חלון העץ מן הבית הסמוך
המזכירה לי את כל אותם דברים
שדחינו תיקונם
קול נעימה מגיע ממרחק
כותב בי את כל אותן שורות
שלא כתבתי
את כל אותן מילים
שלא אמרתי
אוושת סדינים בהתהפכותי
רוחשת סודות, מזכירה
את ערימת הכביסה המלוכלכת.
הלילה הזה אינו שקט
אני שומעת צעדיו
מן החצר
מן הרחוב
ממדרגות העץ הנאנח
אני נוברת במחשבותיי
כחתול בפחי האשפה
למצוא שלווה
להשקיט בה רעבוני
אך היא בדרכים
הרחק מכאן
שועטת בכביש מהיר
לרוחבם של הימים
לאורכם של הלילות
החסרים אותך
החסרים אותי





בהשראת "נוקטורנו" של יצחק לאור