יום אחר יום,
במסלול קבוע,
צעד ריקארדו קלמנט,
איש מוכר וידוע,
לעבר ביתו השקט,
הבית ברחוב גריבלדי.
ריח דלק חריף,
כריח עשן משרפות,
פשט ונישא למרומים,
כיסה באפר את זהותו הבדויה,
הותיר את פניו חתומים.
עוד רגע קל, ממש בקרוב,
יגיע אל הבית שבקצה הרחוב,
שם, שבוי בחיק משפחתו,
שומר הוא לעד את הסוד שאתו.
על אדמת בואנוס איירס,
במסלולו הקבוע,
נחטף ונלכד
איש מוכר וידוע,
נעליו מצוחצחות,
חליפתו נקייה,
תיק בידו האחת,
באחרת מטריה.
אדולף אייכמן,
איש אפור וקטנוני,
מופתע ומבוהל
כמו מסרט בדיוני,
צעד אט, אט,
אל מותו,
במסלול חייו האחרון.
השיר נכתב במסגרת תרגיל בפורום מגירות שירה
|
