בקלסטרופוביה טיפשית, תיבת שרצים, מורסה מפרישת מוגלה,
קרעת מעלי את שמלת השמלות,
שרפת חורים בגופי
ואנסת להתעורר מחלום שבנית בזיעת אפך
תאכל לחם, אמרו, לא אהבה,
מלגלגים כל ליצני החצר
ואגם הברבורים מי ביב שופכין
אבן ריחיים טוחנת אותי דק דק
וכל השיניים והציפורניים נבקעות מאחיזה
אך מסרבת לבצע קריעה, להשמיע קינה, לכסות בסדין
ואחר כך בחול
לא נתתי רשות למוות הזה
וליצני החצר מגיהנום מלחשים באוזניי
הניחי, אל תחבלי בגופה, המוות פוטר מקיום הבטחות
אך לא נתתי רשות ללידה הזו
לידת הילדה שהיא לא מספיק
בשטנה סוטה, במחול טירוף הדעת, ביד חזקה ובזרוע נטויה
מתיזה הראש לתלותו בחוצות העיר
עד יעלה עובש וצחנה
ולמען יראו וייראו |
