עמדתי למעלה כשכל הקהל נפרש מתחתי. יעל ורן היו עסוקים בהזזת
פלג גופם העליון לצלילי הגיטרה החשמלית. המון משקפיים היו שם.
הייתה לי הרגשה שגם אתה. זה נכון כשאומרים שכשאתה מתנתק אתה
מתחבר כי באותו רגע הייתי הכי מנותקת בעולם. ידעתי בדיוק מה
אני רוצה. פשוט לא ידעתי לאן מנתבים את כל המידע הזה.
אני כותבת לך כי יש בי חלק שאני לא מסכימה לשחרר. חלק שמחזיר
אותי למציאות הפרטית שלי כשאני מתערבבת עם החוץ. חלק שהייתי
צריכה להיפתר ממנו ממזמן ולא הצלחתי או שלא ניסיתי.
את מבליטה את השפיות שלי שהיא בעצם הסטייה הכי גדולה. אם רק
היית יודעת איזה תפקיד יש לך... אולי לא היית נופלת.
אני עדיין עם ההמון ששר במבטא מקסיקני כבד ובפעם הראשונה אני
מבינה את מה שיוצא לי מהפה.ראיתי אותך עובר, או שזה לא היית
אתה, אבל כל כך רציתי שזה לא היה משנה. חשבתי שרק אני רואה
אותך.צדקתי.
כל הלילה הסתובבנו במעגלים ואני חושבת שהמקום היחיד שעוד לא
הייתי בו זה מתחת לאדמה. הלוואי ויכולתי להוציא את כל החרא הזה
ממני שתוכלו להבין ממה אני עשויה. תמיד לא הייתה לי סבלנות.
הגמילה קשה... קשה מנשוא. רק ביום כיפור קורים דברים כאלה אבל
אני מהססת. יעל הגיע אלי כולה מפויחת הציעה לי משקה. הרגשתי
שאני עדיין בשליטה על הרגשות שלי ודחיתי אותה למאוחר יותר. אני
עוד אצטרך ... היה שם מישהו מאחורי שהרגשתי את האנרגיות שלו
זזות לכווני. נלחצתי ושיניתי כיוון. כבר לא היה לי נעים מעצמי
תמיד להגיד לא. ההופעה נגמרה. הרגשתי הקלה ושמחתי שנשארה רק
עוד אחת לסיבוב ההופעות שהחלטנו לעשות באירופה למרות שיוסי יעץ
לנו שזה לא נכון עכשיו "העולם לא מוכן אליכם עדיין. חכו
בסבלנות זה ישתלם".
אני מתגעגעת הביתה למקום שעוד לא הייתי בו מעולם.
רן קצת התעצבן כשהחלטתי לנתק את מפסק החשמל המרכזי, דבר שגרם
להפסקת חשמל די רצינית בכל האזור. הוא לא הבין שהעולם היה זקוק
לקצת שווי משקל. הוא לא מבין דברים כאלה. זה מאז שהוא פגש את
הסוכנת הזו, עובדת בשב"כ שמוקפצת כל רבע שעה לאיזה משימה סודית
בתאילנד בעוד הוא נשאר עם רוטב הפסטו שהכין לכבוד החזרה שלה.
יש אנשים שלא ממש יודעים איפה להכניס את עצמם... הלוואי שגם
אני לא הייתי יודעת.
אני כותבת לך כי יש בי חלק שאני לא מסכימה לשחרר. חלק שמחזיר
אותי למציאות הפרטית שלי כשאני מתערבבת עם החוץ. חלק שהייתי
צריכה להיפתר ממנו ממזמן וחשבתי שהצלחתי. הייתי בטוחה. אבל את
שחררת את ההגה כל כך מוקדם שלא היה לי אפשרות להתחרט, לבקש
סליחה על דברים ששנינו ידענו שלא אני או אתה עשינו. "דברים
לפעמים קורים ואין מה לעשות" אמרת. ואני בלעתי את הדמעות
והמשכתי בטרנס האושר האין סופי שלי.  
את מבליטה את השפיות שלי שהיא בעצם הסטייה הכי גדולה.