כנראה שכל, או רוב, החיים שלו הוא ניסה- והצליח - להיות אנשים
אחרים. אז היום הוא הוא. הוא ישתדל. נורא קשה להתמודד מול או
עם עצמך. בסרט אחד שעיצב את רוב הילדות שלו זה נחשב המבחן השני
הכי קשה בעולם. אז הוא קם בבוקרו של אותו יום והבין שהוא צריך
להתמודד עם עצמו. הוא לא ידע דברים כמו החבר שלו האחד, והוא לא
ינגן וילחין שירים דביליים כמו חבר שלו האחר, והוא לא ידבר-
ובעיקר יצחק- כמו עוד חבר שלו, ויפסיק לשנוא דברים ולאהוב
דברים כמו חברה שלו. זה נורא קשה, כי הדברים נטמעים בך. כמו
העניין עם הצחוק, למשל. אם הבן-אדם לא צוחק כמו אף אחד, אז איך
הוא יצחק?  זאת-אומרת, זה לא צריך להדאיג אותך עד שמצחיקים
אותך, אבל אז פתאום יעלה לך הגלגול במעלה הגרון ומה שיצא יהיה
- יהיה מה? המהות של הצחוק? משמעות הצחוק? זה שסיפר את הבדיחה
יכול ממש להיעלב. זה כמו שבמקום תינוקת נולדת לך משמעות החיים.
זה די בעסה. אפילו שלא צריך להחליף חיתולים.
אולי הייתי צריך לסיים את הקטע הזה כאן, פאנץ' והכל, אבל נורא
כיף לי להמשיך לכתוב. אז האיש מצחצח שיניים- כמוהו בלבד, ותוך
כדי מסתכל במראה, לראות מה יש. שם. מה הולך. הוא רואה את
העיניים שלו דבר ראשון, כי זה מה שרוב האנשים מחפשים כשהם
מסתכלים על מישהו, אפילו אם המישהו הזה שחט להם את המשפחה או
לחילופין הם עצמם ( באחרונה רבו מקרים לא אסתטיים ששילבו בין
השניים), ומנסה לעכל את זה שמה שהוא רואה עכשיו, כרגע,
(העיניים, נו) זה מה שגורם לו לראות. כאלו תהיות יכולות לשגע
לבן-אדם את השכל, והוא יבהה בעיניים שלו, יחקור במוחו את
המעגליות, יקלל את ממציא הראי שבכלל גרם לסיבוך הזה ולבסוף
יתחילו לכאוב לו העיניים והוא ימצמץ, ואז ירגיש כאילו מישהו
כיבה לו ויברטור בתוך הגוף והדליק אותו מחדש. בסוף מתנתקים
מזה, מניסיון. אחר כך הוא יראה לעצמו את האזור מוכה הקצף
הכחלחל (קולגייט בלו-ג'ל, ושיפגע בי הרעם אם קיבלתי על זה כסף)
שמתחיל מתחת לאף ונגמר מטפטף מהסנטר. אז הוא ייזכר שהוא מצחצח
שיניים ובוהה בעצמו כבר איזה רבע-שעה, ירחץ את הפה ויגיע
לעבודה שלו.
הוא עובד במשחטת-בשר סיטונאית שמתקראת "בובובורגר". הוא פותח
את הסניף כל בוקר בשעה הזו, מנקה את חלונות הזכוכית הענקיים,
שמהווים גם קירות חיצוניים, מנקה את השולחנות שמונחים בחוץ
לרווחת  הלקוחות, ואז הוא מתפנה למירוק החלונות-קירות מבחוץ.
עכשיו, שתבינו, מבפנים על החלונות, תלויים פוסטרים כך שמבחוץ
רואים אותם. על כל אלו מתנוססת דמותו של דוגמן מפורסם, מחייך
לאובייקט לא מובן שמשמאל לכתפו של המתבונן. והבחור שלנו מנקה
את החלון, מרסס חומר ניקוי רעיל בפרצופו של הדוגמן, ונהנה.