אחרי שראינו אחד את השניה הלכת לבית המרקחת בבית הכרם ומדדת מה
הגובה שלך.
שנים חשבת שאתה 1.70...
פתאום אחרי שנפגשנו ואמרתי לך "מה פתאום  אתה לפחות 1.76"  רצת
לבדוק את זה.
אמרת שאני הבחורה היחידה שנתנה לך להבין שאתה בעצם כל החיים
חיית עם 6 ס"מ פחות.
אמרת לי "זה אני וזאת האישה שהייתי נשוי לה שבע שנים ואנחנו
באים כחלק אחד".
ואני חשבתי מה כבר יכול להיות חולה במישהו שגר לבד והשאיר חיים
קודמים מאחורה אבל לא סגר עליהם את הדלת.
אחרי חמישה חודשים כשירד גשם כל כך חזק שכמעט וסגרו את
ירושלים, הגעתי אלייך באוטובוס האחרון... כשראיתי את המכללה
האנטרופוסופית ידעתי שיש לי בדיוק עוד שבע דקות עד שאני אראה
אותך, לפני שהגשם הזה ישאב אותי.
נכנסתי הביתה והיה פונץ' על הגז.
השותפה שלך זרקה לי מבט חולמני "הוא אצל הגרושה".
חשבתי שתכף תחזור, אתה יודע שבאתי באוטובוס האחרון ושבע בבוקר
עוד לא כל כך רחוק.
נרדמתי בוכה, כשקמתי וכל ירושלים שתקה, אתה לא היית שם.
נסעתי חזרה לדירה שלי ושתקתי.
התקשרת אחרי כמה ימים ואמרת שקשה לחיות עם אישה "חזקה"... אחת
שאתה מרגיש לידה כל הזמן קטן.
ואני כל הזמן חשבתי על ה- 6 סנטימטר שהוספתי לך, אלה שנתנו לך
חיים חדשים.
סגרתי את הטלפון ולא עניתי לך מעולם.
עד שהגעת אלי לעבודה אחרי כמה שנים ואמרת לי "אני חוזר בתשובה
והסליחה שלך חשובה לי".
שלחתי אותך הביתה ואמרתי לך שאין סליחה בלב שבור של אמצע הלילה
בירושלים של גשם.
חשבתי על זה כמה שעות והתקשרתי אלייך.
אמרתי לך "לך אל האלוהים שלך... אני משחררת אותך... אתה תמיד
תוכל לברוח אבל לא מעצמך".