אופל ושחור, הכל לבן פה בכפור,
אהבה עצומה שלשינאה מובילה,
הפרחים שבגן, נבלו גם הם כבר מזמן
והלב שפעם נעצר לו כך סתם,
הפנים החיוורות כמו גויה הן נראות
וניצוץ רק נותר - ניצוץ של אדם שמעולם לא חזר.
אבא ואמא מסתכלים מלמעלה,
כאשר אני נמצא פה למטה,
אני זועק לעזרה..תנו לעלות!
אך הפרחים שבגן מסמלים רק רעות.
והכל כה צפוף והכל כה שומם
ולמעלה כה לח מהזכוכיות שבהם,
הן מחלחלות אלי , הן נוגעות בגופי
והניצוץ שכך נדלק - הוא בוער בי
תנו לי - תנו לי עוד הזדמנות,
להיות איתכם! או שזה כבר אבוד.
אתם זוכרים את הפעם הראשונה???
אני זוכרת...
אך בגלל הפעם האחרונה- עכשיו אני סובלת. |
