המספרים שבשעון נראים כמו אתמול
והימים ימי שינוי, עת תמורות
הזכרונות צפים בתוך ראשי הלא-יכול
לנום או להסתגל, להשתנות
היה אושר דק, ספון בערפל כאב
אותו שימרתי כיקר מכל אוצר
ואך נמוג הוא, ואני כמו הזאב
מילל בדידות אל ירח קר.

עם כל צעד נאלץ לדרוך לשווא
באותן עקבות שהותרתי אחרי
למרות שלעיני לא נגלה שום תו
דרכי גזורה, השאלה היא רק מתי
יפרם המעגל
יבוא השינוי
והעיניים יתורו שבילי אחרים...

המספרים שוב מזכירים שזה יום חול
והשגרה אינה שונה, רק מעורפלת
וראשי שוב ממלמל שזה הכל
זמן שינוי, זמן לפתוח את הדלת.