למלא את השתיקה במילים,
זה למלא את הדממה בשטויות,
להסיט את המבט בביישנות,
למרות שגם שם אין מה לראות,

למלא את הבדידות במגע,
זה אסור בלי אישור מפורש,
אז מדבר לעצמי כמשוגע,
אני יושב בפינה, מותש.

למלא את הדף באותיות,
זה לנקז את הרעל שצף,
זכרונות של שנים בוכיות,
שהופכות למילים על הדף.

למלא את הלילה ביום,
שמש לבנה של חצות,
השפיות שנסדקת פתאום,
מותירה מחשבות מנותצות.

השפה מתבלבלת, ושוב
מתנתק מעצמי, מכולם,
חזרה לדממה שבכלוב
חזרה לסוף העולם.