איילת ארליך / המכתב |
שאליו מצורף ורד נפול,
נקראות על ידי העיניים המסוקרנות.
מילים מרגיעות ומלטפות.
מילות כעס, עיניים מפחדות.
מילות עצב, עיניים דומעות.
מילות נחמה, ושקט עוטף.
ופתאום, מילה אחת בודדה
בצידו הימני של הדף, ואחריה עוקבת חתימה
"ביי," והוא הלך. והפעם לתמיד.
היד רועדת, המכתב נופל מטה.
והיא נשארת לבד, עם ייצור תמים בבטנה
שמילתו הראשונה לא תהיה "אבא".
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|