ושוב כמו תמיד שוקעת לך בחלומות ובדימיונות
וכול מה שנשאר זה רק לקוות
אבל כמה שתחשבי ותחלמי יותר
הסיכוי שזה יתגשם רק הולך וקטן
וגודל האכזה שלאחר הציפייה יכאב עוד יותר
זה קשה להבין שחלומות לא מתגשמים
ושאת מתגעגעת כבר אפילו לדברים הכי פשוטים
כמו לדמיין אהבה ולחשוב שהיא עדיין תבוא
איך כול פעם שאני חושבת על משהו בראש
הוא נעלם מהמציאות?
אבל בכול זאת ממשיכה לחשוב ולא יכולה להפסיק
ועד שיש לך משו אמיתי בין הידיים
את כבר כלכך מפחדת ובורחת, רק לבינתיים
רק עד שהכול יעבור
ולא משנה לך אם זה טוב או רע
ורוד או שחור
אם יש בזה רגש אמיתי אז זה חזק ממך
כי את כבר מזמן הפסקת להרגיש
הפסקת לחשוב...
ובעיקר הפסקת להאמין.
את כבר לא יודעת איך זה להרגיש
לא כעס לא כאב לא אהבה ולא שימחה
עם החסינות שלך מהדברים הרעים
באה ההתעלמות שלך גם לדברים הטובים
עכשיו את כמו חומה
רק שומרת מבחוץ שכלום לא יפגע
כי כול אחד שתכניסי לבפנים
יכול להיות סתם עוד מעמיד פנים
ולך זה נמאס
עד כבר מעדיפה כלום
על עוד לב שנרמס.