אני אוהבת איך שאת משפילה אותי לפני כולם,
רומסת אותי ברגלייך היפות.
אני אוהבת את רגשי הנחיתות שאת גורמת לי להרגיש,
גורמת לי לחשוב שאני טיפשה, אבל רק כשאני לידך.
אני אוהבת איך שאת עושה אותי כזאת קטנה,
הופכת אותי למישהי שכבר אי-אפשר לראות .
אני אוהבת את התלותיות שיש לי בך,
בלעדייך לא הייתי נמצאת בחברה שאני בה היום.
אני אוהבת את רגשות האשם שיש לי אחרי שעשיתי משהו לא בסדר,
כבר הבנתי שאני תמיד לא אהיה בסדר.
אני אוהבת את החתכים שאת גורמת לי לעשות,
הכאב הוא כל-כך נפלא, הרי הוא נגרם על ידייך.
אני אוהבת את הערות הסרקסטיות הפוגעות שלך,
כבר התרגלתי להערות שמפלחות את ליבי פעם אחר פעם.
אני אוהבת את הנאומים שלך שמנתחים לי את האישיות,
את תמיד חייבת להיות צודקת בסוף.
אני אוהבת את השתלטנות שלך,
ככה שאני לא צריכה להחליט שום החלטה חשובה.
אני אוהבת את ההתמכרות שלי אלייך,
מי אמר שהתמכרות זה דבר רע?

כן, אני מזוכיסטית מנטלית ואני אוהבת את זה.
ואני אוהבת אותך.


דצמבר 2002


מוקדש למישהי שהיתה חברה שלי...