גידי בר-און / למה לא תסבי מבט? |
בשדירה עצלה רחוק משבת אחים.
תיק קטן מטלטל בין גוף לשאר העולם
מקושקש, מחויך, מעוטר בפרחים.
שערה מבקשת והיא לא לבדה
נאחז, מנסה לא לאבד כיוון.
קרסול מתארך אלי מפגש עם ירך
ואת
למה לא תסבי מבט?
לא הרחק מאחור
לא יכול לעצור
בשדה ממוגנט
כמו רובוט מתוכנת.
זה נשגב מבינה
סוד הקסם הרע
ניחוחות משכרים
מסמרים את עורי.
כאן נגמר המסע במכונית ישנה
משתעלת מעט ולבסוף מתרצה.
אני אוסף שערה שנאחזה בחולצה
ואת?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|