אני רדום, עמום, רועד
לא מסוגל להתרכז, והמילים נשפכות
אל תוך ידיי, אל הנייר
אליכם.
אני מרגיש חור אפור במציאות שלי
משהו לא בסדר, אני מרגיש חלש.
הקפה לא עוזר ואסור לי לישון
אוזניי מנותקות ואני רואה, בוהה
מנסה לשמוע דרך השתיקה
במציאות החדשה שלי, עגומה.
קשה לחשוב, אפילו לנשום
זהו חנק חדש, שאף אדם לא חווה
משתוקק לגעת במלאכים
לזכות חזרה מה שאבד.
מילותיי מתדפקות על דלת מחשבותיכם
מעוררת רצון לדפוק מן הצד השני ולפתוח
אך דלתי נעולה במפתח חלוד
שברים הם חיי, נשמתי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.