מכיר אחת צילה,
גרה בשכורה על גבול הרצליה,
ההיסוס תוקף באופן קבוע,
כל פעם שאני מוזנק בסוף שבוע,
שלא נכון, היא מזיזה את ראשה
ובועטת בשקט אבל בעוצמה,
הוחלט שאאלץ לקשור אותה.

מראה סימני זיקנה באופן די קבוע,
הרי מדובר באישה יוצאת דופן (קבוע)
צילה תלך אחרייך,
כל כך דבקה שתצא מכלייך,
תזרוק עלייה אבן והיא תקנה לך ספר,
בסוף אתה הוא זה שתהפוך לעפר.

היא נוהגת לחזור תיק מלא בזבל,
מלטפת בלי הרף אך ללא שום מלל,
ישבת כל היום ואינך רוצה לשמוע זבל,
צילה מרקדת שאינך בסביבה
ואתמול ששתית שמעת איך מישהו בחדר בכה,
הוא שמע אותך.

חתיכת ילד מרושע,
צילה לגן תיקח אותך,
היא תשאיר אותך לבד,
ותאסוף אותך שהילדים יצעקו "בדד!",
היא תביט לך בעיניים ואתה תוריד את הראש,
למרות שתרצה אותה לשרוף,
לצעוק לה "את שד (או עוף!)".

כל פעם שהיא מתרוממת,
יש אישה אי שם צוהלת,
משתוללת על גבעות ירוקת,
בלי צורך באדון.
איש שם יושב עייף,
ומתעייף ומתעייף,
מנופף עם חתיכת קרטון,
מה שנשאר ממנה, צילה,
אחרי ה"וול-דון צלייה".