מכינה את עצמה לכאוס הבלתי נגמר שהוא החיים שלה.
מישהו בכלל יודע? כלום. למרות הרכילות והשמועות.
זה כבר מזמן הפסיק להפריע לה, הצדק זאת אומרת, מזמן כבר הפסיק
להפריע לה אם הוא שם או לא.
מבחינתה מה שטוב הוא צודק, מה שמקדש את המטרה הוא צודק. ומה
מתחבא בתוך הכל - בתוך המוסיקה, בתוך הליריקה בתוך המהומה? פעם
היא הייתה לוחמת. דעתנית. בשלב מסויים גם זה נגמר, או ירד
למחתרת.

בכל פעם שהיא שומעת הוראה, הניצוץ הקטן של המרדנות נדלק בעיניה
אך נכבה שוב לאחר שבריר שניה. היא למדה בעל כרחה לשחק. כשהיא
על הבמה היא משחקת. כל יום היא משחקת. היא כבר למדה מה הם
רוצים לשמוע ומדקלמת את המילים כמיומנת שבשחקניות. הכל מתוכנן,
כל רגע, כל משפט, כל נשימה. זה כבר מזמן הפסיק להפריע לה. האמת
זאת אומרת, מזמן הפסיק להפריע לה אם האמת שם או לא. מבחינתה מה
שעכשיו הוא אמיתי, מה שהיה - אשליה.

ולונדון כן מחכה לה.