פנים צוחקות ועיניים חיות,
חיוך, שכבש כה הרבה לבבות,
אדם מקסים עם מגוון רגשות,
חבר, שהיה ואיננו פה עוד.

זה היה חיוכו שהמס לב אדם.
חיוך, שנחרט בזיכרון של כולם,
וצחוק מהדהד מכאן ועד שם,
מלא אהבה, אהבה לעולם.

כמו פרח נקטף בין קירות לבנים,
והיו, שבכו שעות, גם ימים.
"מה עושים עם מותו?" שואלים המונים,
מותו של הפרח הבולט בשבילים.

בן עשרים הוא היה כשהפך למלאך.
ועתה הוא למעלה שומר על כל אח.
צחוקו מהדהד עוד משם ועד כאן.
נותרה אהבה, רק שאין לה לאן.

תקווה בלבי ובלב כל אדם,
שהלך וידע גם אי שם לעולם.
"גיא, היית תמיד היקר באדם.
ואני פה כואבת, אכאב כל הזמן."