אתה רוצה לצאת החוצה, אבל אני דוחף אותך פנימה.
אתה מנסה להתפרץ, אבל אני לוחץ עליך.
אני לא נותן לך לברוח.
אני סוגר אותך עמוק בתוך הלב שלי.
שנים על גבי שנים בניתי עוד ועוד חומות והצבתי שומרים כדי
לשמור אותך בפנים.
את מקומך תפס חיוך. חיוך דבילי מאוזן לאוזן.
אתה נאבק, מנסה להשתחרר.
אבל אתה חלש, אין לך סיכוי.
אבא שלי מת! צא! צא החוצה! תראה לעולם שאתה קיים!
אבל אתה נעול בפנים.
הם צוחקים עליי, הם פוגעים בי! הנה ההזדמנות שלך! איפה אתה?
אבל אתה שותק.
היא הכאיבה לי! היא יצרה סדק בלב, הקופסא הזאת ששומרת עליך!
הנה, אתה יוצא! אני רואה אותך!
אבל אני ממהר לבנות עוד חומה מסביבך.
אתה לא תצא כל כך בקלות.
אתה לא תצא אף פעם.
אתה קטן ועלוב אבל אתה אמיץ. אתה אף פעם לא תוותר כי אתה יודע
דבר אחד. אתה יודע שאני מפחד ממך. אני מפחד ממה שאתה עלול
לעשות לי. אני מפחד שהיום שבו תשתלט עליי הוא היום שבו אמות.
למה אתה נמצא שם?
למה אתה אוכל אותי מבפנים?
למה אתה מייסר אותי?
מי צריך אותך בכלל?
אין לך יכולת קיום בלעדיי.
אתה סתם... רגש.