שלי דניאלס / הרהור |
כיתרה את לבי,
לא הניחה,
כקוטב אחד הנמשך לשני.
אוושה זרה,
מזרימה את דמי,
כזרם לינארי,
מפל מלאכותי.
לא רוצה להבין,
רוצה להרגיש,
כסומא לראות,
חושך, אור, איש.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|