את מזכירה לי
עיסוק אירוני ממושך
בלטינית של המדעים
שנמרחה על בדים וניירות
בצבע תעשייתי או שמן מעודן.
היא ליטפה את גאוני בנועם,
שיוותה לי מראה נסיכי, אציל,
על אף שהתעללתי בה,
במרתפי העינויים שלי,
מרתפי היצירה שלי.
שם אפילו המרקיז ההוא,
היה משתאה לנוכח יפי הגן,
הגן התיאולוגי שיסודו לטינית,
יפה ועל סגולית שכמותה,
שכמותך
והמשכו בוז לעט
שתיארה באביונה את העט
מפגינה לטינית רהוטה
להסתיר את נכותה הקשה
את היעדר הלב
שנלקח ממנה בערמומיות
במרתפי יצירתי.