ללכת מפה,
ללכת מפה,
ללכת מפה.
אני לא יכולה יותר.
היום התפללתי לעוף מפה, להתרחק, לברוח כמה שיותר רחוק.
קשה לי פה.
בעצם כל יום אני מתפללת לעוף מפה, אני רוצה ללכת ולא לחזור,
להגיע לאיזה מקום שיהיה לי בו טוב. מקום לא כמו כאן.
אני לא מרוכזת.
רותם עייפה,
העיניים נעצמות לי.
אין בי רגש בכלל, אני לא מרגישה כלום, אולי בעצם רק המון כעס
ועצבות.
ללכת מפה,
ללכת מפה,
ללכת מפה.
"כמו שאין למוות סוף כך אין מה למהר,
כמו שלא יהיה לי טוב גם במקום אחר..."
השיר שהכי מתאים לי לשמוע עכשיו,
אבל רק כדי לשכנע את עצמי שכן, שכן יהיה לי טוב במקום אחר,
אולי טיפה ישחרר אותי, יוריד ממני לחץ, כעס, משהו...
ללכת מפה,
ללכת מפה,
ללכת מפה.
אני יוצאת מהכיתה, אמצע השיעור, כבר לא אכפת לי מכלום, אני לא
מרגישה כלום, אולי בעצם רק המון כעס ועצבות.
מטפסת על השער, עפה מפה, כמה שיותר מהר.
סיגרייה,
דיסקמן,
בגדים שחורים.
ועכשיו שום דבר לא יכול לשפר לי את המצב רוח, להוציא ממני
חיוך, שום דבר.
אני רק רוצה ללכת מפה ולא לחזור, להגיע לאיזה מקום שיהיה לי בו
טוב, מקום לא כמו כאן.
ועכשיו,
עכשיו הלכתי, אני לא חוזרת, הגעתי למקום הזה סופסוף, המקום
שנראה לי שיהיה לי בו טוב, מקום לא כמו שם. |