- מלאך, מכנסיים, חזה, שעה, הכרות, ישן, גדול, ברק, צל, קול,
רגע, רכבת, פחד, גאון, סמים, ידיים, מפלץ, הגיון, צחוק, לעולם,
ירח, קריסטל, אנחה, עינויים, מוזיקה, לבד, תשוקה, יצר מיני,
לא, כן, טרגדיה, פרי, לתוך, בובה, תחת, חלב, חלה, אשמה, משומש,
חדש, כן, יד, מתוח, עונה, לוח, בלתי נראה...

- מה זה?

- זאת חברה, חברה של מילים.

- מה? זה נראה יותר מדי כאוטי, חיילים אלה של קונספת עליז, חסר
אמונה, חסר תקווה, כולם חיים בשליטה עצמית. אתה יכול לקרוא לזה
חברה? איפה, לעזאזל, המבנה, היחסים, התבנית, האדונים, העבדים,
ההיררכיה? חברה שמבוססת על אנרכיה אף פעם לא תראה אור! מילותך
נראות מעודרות, סתם שמת אותן ביחד, כאילו הן לא שייכות לשום
דבר.

- אני חושב שהן סתם הניחו את משמעותן, בלי לחכות לפועל או
לתואר הפועל להשלים אותן...

- אתה לא יוצר פה שום חברה. מכיוון שלמעשה, אין משפטים, אין
פילוסופיות, אין הטיות. באילו פעלים אני אמור להשתמש כדי
להעריך את החברה שלך? האם אני צריך לאמר 'ליברלי, דתי,
קונפורמטיבי'? אני לא יכול לאמר כלום, מכיוון שאין פה שום דבר
משמעותי.

- אז מה שאתה רוצה זאת חברה עם כוח, יחסי חברה, היררכיה,
משפחות, ממשלה? כן, בטח...

- סערה, כעס, נשיקה, רוח, שלשלאות, מים, כותנה, נדיר,
נפוץ, שקרן, משפחה, רוח, עני, ניהליזם, מצחיק, נפל, נקי,
גהנום...
מה עכשיו?

- זה גם לא נראה ממש כמו חברה, יותר מדי קונפורמיסטי. למה שמים
את המשפחות ביחד? ראית פעם משפחה מאוחדת שחיה בשלום ובהרמוניה?
חברה מכובדת מבוססת על שליטה: זוג, בלי או עם ילדים, פה הכל
מתחיל... אני רוצה כמה זוגות מכל סוג: כמה שמחים, כמה ניגודים,
כמה קרובים לגירושין, זוגות שמשתעממים אחד מהשני. אנחנו צריכים
גם כמה גברים טיפשים שיזיינו כל דבר שיש לו ציצים, וחכה
שניה... למה המילה הזאת יותר גדולה משאר המילים?

- היא הנשיא, זה שיש לו כוח על שאר המילים.

- תזהר עם המהפכות המילוליות שלך, החברה שלך יכולה להשמיד את
עצמה...

- אוקיי, אני אכין חברה חדשה:
ריק, מקום, שקט, לבן, אומללות, שמיים, מדבר, כלום, מסדרון,
כיור, כיוון, תמונה, עמוק, חזון, עיניים, חיבה, סוטה,
סאדו-מאזו, ראש...
עכשיו אל תאמר לי שגם החברה הזאתי לא טובה...

- היא בסדר... אבל תאמר לי, מה המילה האחרונה עושה פה, האם היא
הפרחח של החברה?

- לא, פרחחים בדרך כלל מסתדרים בחברה... כדי ליצור אלמנט
זעזוע, המילה הזאת פשוט לא מתאימה לשאר המילים, מנודה שכזאת.
המנודה תמיד רוצה שישימו אותו בקבוצה שהוא לא משתלב בה, כדי
שישימו לב אליו. הוא מפחד להעלם, אז הוא לא פרחח, הוא הניצול
היחיד מקבוצה שנכחדה.

- למה אתה לא שם מספרים בחברות שלך? מספרים הם חלק חשוב בשפה,
אין אף אפס בשפה שלך.

- מה אעשה איתו? זה כלום... זה אפס...

- טעות. אפס הוא מנצח גרוע, אבל מקום שני מצויין. האפסים
מקבלים את ערכם כששמים אותם ביחד, לדוגמה: 9,000,000 זה כבר לא
כל כך נורא...

- נא, קיד, פה, ליע, כלא, רז, כחסה, מכר, כחג, מעם, נשרק,
לעכצת, תץ, משחל, לף, הנערכ, כחר, גלע, בןכ, גרג, עחה, גוערק,
נחהג, כע, קארט, דלא, מיטא, קלו, אפס...

- מה קרה למילים שלך?

- מלחמה אטומית... אין ניצולים.

- אתה לא נראה כזה עצוב שחברת המילים שלך נהרסה.

- לא רק החברה שלי, המילים עצמן מתו כי רצית שאני אעצור את
החברה הזאת... אם הן היו נשארות עם שיטת הממשל העצמי כמו
בהתחלה, הן היו בורחות ושורדות, אך הן פשוט מתו במשפטים,
בזוגות, במשפחות ובמבנים.

- אתה רואה, האפס שלא רצית לשים בחברה שלך שרד את הטרגדיה, אפס
זה מה שנשאר מהחברה שלך...

- אינני מסכים. תסתכל עליהן מקרוב, תביט במילים, תשמע אותן
שרות, מרוסקות עמוק בתוך בשרן, אתה לא רואה אותן רוקדות
בסנסציה המופלאה שנוצרה על ידי המוות... אתה לא חושב שסוף-סוף
הן חיות בשביל עצמן???