05/08/03  15:00  קדומים

1  -   אילן

בדיוק שמו שיר מדיסק שאני לא מכיר, אז הלכתי לבאר לתדלק, זאת
הייתה מסיבה עם שירי פינק-פלויד במקום נחמד ליד רחובות
והאנרגיה זרמה באוויר כמו מים במפלי האיגואסו, אני עד עכשיו לא
ממש בטוח מה גרם לי לעוף, המוסיקה, הסמים או האלכוהול, אבל בכל
מקרה השילוב של כולם ביחד עשה לי רק טוב.
בדיוק שמו עכשיו שיר מההופעה בלי הקהל בפומפיי, בהקרנה על המסך
הענק ואני הרגשתי, שנים רבות אחרי כאילו הם מופיעים שם רק
בשבילי, הסתכלתי סביב, כנראה שכולם הרגישו כך.
היה נראה לי כאילו אני הכי שפוי בסביבה אז חזרתי לבאר לתדלק
בשנית, כשלפתע הגיע צחי, חבר ותיק שלי שלא נוגע בסמים והיום גם
טיפה אחת של אלכוהול לא עברה את סף העלעל שבגרונו.
"טוב נסענו?" שאל צחי בהזכירו לי שעלי להקפיץ אותו לביתו בצהלה
ואני אמור להיראות כאילו לא עישנתי כלום היום, איזה דיכאון.
ובדיוק שמו שיר מ'אטום הארט, מאד'ר', מאד'ר פאקר.
נפרדתי מכל החברים שספק אם יזכרו משהו ממשי מהיום ההזוי הזה,
קניתי פוסטר ביציאה ונשפכתי לתוך ה'גולף' הכחולה של אמא שלי.
"אילן, אתה בטוח שאתה מסוגל לנהוג?" שאל צחי דרך מעטה ההזיה
ואני בדיוק הצלחתי להכניס את המפתח לסוויץ', הייתי גאה בעצמי
"איזו יעילות" אמרתי.
"מה?" אמר צחי והחזיר אותי למציאות.
"כלום, כן, בטח, תישן, אני אעיר אותך בבית" עשיתי פרצוף של
רצינות, שמתי טיפות עיניים ולקחתי שלוק מבקבוק הגולדסטאר.
אחרי נסיעה מהירה עם מוסיקה מעולה, זרקתי את צחי בצהלה, בירכתי
'הגומל' וירדתי במחלף 'הכפר הירוק', בדרך כלל קשה להשתלב כאן
בתנועה המגיעה מגלילות, אבל השעה הייתה קצת אחרי שלוש והכביש
היה ריק כמעט לגמרי אז משכתי למסלול האמצעי, לקראת העליה על
הגשר לכיוון אריאל, הביתה, מאה מטר לפני הזדחלה משאית של
'אנג'ל', אז התחלתי למשוך שמאלה, מתוך סקרנות הבטתי במראה
לראות אם השתנה משהו מאז הפעם האחרונה שהצצתי אליה, במראה
ריצדו שני אורות קרובים, זה או אוטו רחוק או אופנוע קרוב, מה
שלא יהיה, אם זה היה אופנוע, הוא כבר היה עובר אותי מזמן, אז
השלמתי את המעבר לנתיב השמאלי, עברתי את המשאית והתחלתי לגלוש
ימינה, הייתי בטוח שראיתי מישהו עף משמאלי, פעם אחרונה שאני
נוהג על כזאת השפעה, נתתי לעצמי שתי סטירות והבטתי במראה,
מאחורי נסעה עדיין משאית הלחם ומאחוריה התגלו לעיניי אט אט
כעשרים מכוניות משטרה - ואני עם בקבוק בירה חצי מלא ביד, לקחתי
עוד שלוק וזרקתי אותו דרך החלון הימני החוצה, חיטטתי בתא
הכפפות והוצאתי חבילת 'אורביט' ירוקה, הגברתי את המוסיקה,
טייסטו נתן סשן מוטרף, ירדתי לנתיב הימני לקראת הירידה מהמחלף
ואגב הצצה במראה הימנית קלטתי שעל השול הימני חנתה עוד מכונית
משטרה ואני עברתי אותה בכלל בלי לשים לב, אני חייב לספר למישהו
על הסרט שעובר עלי היום, זה בכלל לא הגיוני, אבל קודם להגיע
הביתה, בלי מנאייקים בדרך ולישון קצת.

2   -   רונית

אני נוהגת כבר חמש דקות עם לקוח שנראה כמעט בוודאות כמו מחבל,
אבל לא נעים לי להגיד משהו, כי הוא יכול להיעלב אם הוא סתם בעל
חזות מזרחית, אבל בעצם למה הוא הולך עם מעיל בשיא הקיץ? מעניין
אם יש לו כסף לשלם לי, למרות שאלון כבר שילם הרבה מעבר לנדרש,
אני עדיין צריכה לגמור את החודש איכשהו, רק שלא יתפוצץ לי
באוטו למה השבוע העברתי אותו טסט.
הקטע המוזר זה שאלון, ההוא שביקש ממני לקחת אותו לתל אביב,
אמור לעבוד בשירותי הבטחון, שב"כ או משהו כזה, אז לא נראה לי
הגיוני שהוא מחבל וחוץ מזה אלון הביא לי שתי שטרות של מאתיים
שקל ונשיקה, חמוד, אז לא שאלתי שאלות מיותרות, אני פשוט חייבת
לגמור את החודש איכשהו, לא?
"סלח לי, איפה אתה גר?" שאלתי ובחנתי אותו דרך המראה והוא,
במקום לענות שלף איזה שלט שלא הצלחתי לקרוא דרך המראה, אני לא
מבינה למה לא מלמדים כתב ראי בבית- ספר, אפילו שלי זה לא היה
עוזר, כי לא ממש הייתי בבית-ספר, נתתי עוד מבט אחרון לכביש
לפני העליה למחלף והסתכלתי אחורה. על השלט היה כתוב "אני אילם
ויש לי שמונה ילדים, תוכלו לעזור לי?" בן זונה נצלן, הוצאתי
שני שקל מהתא של המטבעות והבאתי לו, מה לעשות, כל אחד צריך
לגמור את החודש, לא?

3   -   הושע

בן- זונה, איזה שוטר מניאק, רודף אחרי שעה, לא מוותר, יש לי
מזל שאני מכיר את קיסריה כמו את התחת שלי, כל הזמן פה, אבל לא
הייתי עובר לגור כאן, למה זה היה גומר לי על הפרנסה, אני לא
יודע אם התנערתי ממנו, אבל אני כרגע מתחבא כמו חרא מתחת
לשברולט קמרו לבנה, יש אולי חמש כאלו בכל הארץ, 5700 סמ"ק,
תוריד 4000 וזה עדיין יותר מהסובארו שלי, מנוחתה עדן. עשירים
בני זונות, איך דפקתי להם את כל הכספת כשהם ישנים בבית, חולמים
על עליות שערים בבורסה-עד שיצאתי החוצה ופגשתי באנשים היחידים
בארץ שאני שונא יותר מתושבי קיסריה- שוטרים. רצתי איזה שלוש
שכונות עד לכאן, בא לי למות מעייפות, אני חייב לשתות משהו.
הפסקתי לחשוב והאזנתי לפעימות הלב המתנגשות עם משטח הבטון הקר,
אצלם הכל קר, אשכנזים חארות, לפתע מרחוק נשמע צליל סקסי של
אופנוע כביש-כביש כבד, ככל שהתגבר הרעש, הבנתי שהוא מגיע ישר
אלי, תודה לך אלוהים, הרמתי את הראש ונחבטתי בגוש מתכת,
כוסאומו, למה בונים רכבים כאלו נמוכים? זחלתי החוצה ונעמדתי
באמצע הרחוב, מולי התקדם אופנוע עם שני פנסים, הונדה כמדומני,
900 סמ"ק, אם זכרוני אינו מטעה אותי, משליך גיטרה ואבי עלי
צורח, איך, איך נדבק לי שיר של שלמה ארצי? איזה יום מנחוס!
האופנוע התקדם לאט ונעצר באמצע הכביש, איזה תמים, הרוכב הרים
את הקסדה ושאל אם אני צריך עזרה.
"אז עזרה אני לא ממש צריך" אמרתי, "אבל אופנוע לא יזיק לי",
שלפתי את הסמית' מהמכנסיים ודחפתי לו 9 מ"מ בתוך ארובת העין,
הוא עזב את האופנוע, העביר אותו לידיי והרים ידיים, עליתי על
האופנוע וצרחתי לו שיעוף לי מהעיניים, שמתי את התחת שלי על
ריפוד העור וסחטתי את הגז, פעם היה לי קוואסאקי GPX, אבל זה
כלום לעומת הבובה הזאת שיש לי עכשיו בין האשכים, נסעתי מאה מטר
ודפקתי צלחת, חזרתי אל הבחור ההוא ונעצרתי לידו, הדביל היה
עדיין עם ידיים למעלה, הוצאתי את האקדח ודפקתי לו עם הקנה על
הקסדה, "אני צריך גם את זה" אמרתי, "העיניים שלי רגישות לרוח
במהירות של מאתיים קמ"ש", הוא הוריד את הקסדה, מתחתיה הופיעו
פנים עדינים של נער אשכנזי מיליונר חננה מעפן שלא עבד דקה
בחיים שלו, שילך להזדיין, "הביטוח ישלם" אמרתי ומאחורי הופיעה
ניידת משטרה, יש לי מאתיים מטר פור עליהם ואופנוע 900 סמ"ק,
שילכו להזדיין, ניפגש בהזדמנות אחרת, אני קצת ממהר עכשיו...

4   -   יצחק

כל החודש האחרון אני עסוק במציאת סיבות אמיתיות להחלטתי להשאר
בשירות, תכל'ס זה חשוב למדינה וזה אחלה כסף ועוד מליון סיבות,
אבל כל הדברים שהתחילו לצוף במשרד, מקבלים כיוונים מפחידים, זה
אמנם נראה כאילו חורג מגבול ההגיון ומתחיל להיכנס אל גבולות
הפרנויה והקונספירציה, אבל אני די בטוח שהשב"כ אחראי על פיצוץ
מחבלים מתאבדים בריכוזי אוכלוסיה יהודית מאיזו שהיא סיבה שטנית
והרי בכל מקרה לפחות שלושה ארגוני טרור ייקחו על זה אחריות.
בקיצור, אספתי כמות נכבדת של מסמכים מרשיעים ביותר ואני נושא
אותם תמיד בתיק שנמצא עכשיו על המושב לידי, ב'הונדה אקורד'
השחורה של השירות, רק חסרות לי כמה ראיות ויזואליות... תכל'ס
כשאני חושב על זה... הסיבה היחידה שאני לא עוזב זה כדי להשאר
בחיים, כי אם לא אכפת להם מעשרות ישראלים שמתים בפיגועים, אז
למה שיהיה אכפת להם ממני, כאילו, קיבינימט, מרבין לא היה אכפת
להם.
הוצאתי מהתיק את ה'ניקון' F-90 שקיבלתי מהשירות וצילמתי את
הערבי עולה על המונית בכפ"ס, על רקע שלט עם שם הרחוב, אלון,
מנהל המחלקה שלי, הוציא שני שטרות של מאתיים שקל ונתן לנהגת,
מי נותן לנשים לנהוג על מוניות? איזה אידיוט אלון. ואת הכל הוא
עושה מתחת לפנס רחוב, ממש חוסר מקצועיות! העברתי את כל המידע,
דרך עדשת ה- 1000, הצמצם והתריס, אל הפילם שאפתח מחר, על חשבון
השירות.
כבר שלוש לפנות בוקר, אלון עלה על ה'וולוו S-70' הכסופה שלו
והמונית החלה להתגלגל לכיוון אזור התעשיה, עקבתי אחריה
באלגנטיות, למרות שלא תרגלתי את זה מאז הקורס ב-97'. היא פנתה
שמאלה ומיד ימינה בפניה החדשה לצומת ירקון, היא בטח לא יודעת,
אבל יש לה במונית מחבל שהולך להתפוצץ, כנראה מחר בבוקר
בתל-אביב.
עכשיו היא פונה מערבה בצומת ירקון ומאיצה בעליה למחלף, הכביש
כמעט ריק והיא מרשה לעצמה 140 קמ"ש, אמן יעצור אותך שוטר.
אנחנו חולפים על פני מחלף פתח-תקוה ואלפי המצבות של בית-העלמין
'ירקון', מעניין לכמה גופות אחראי כאן השב"כ, בכל מקרה זה בטוח
מתקזז עם מספר האנשים שניצלים בזכותנו מידי יום.
לקראת מחלף מורשה היא מאטה, כנראה בגלל ניידת המשטרה שעומדת
בנתיב הנגדי ועולה על הגשר, פתאום, באמצע הגשר... מה זה? זה
בן-אדם עף! מה זה? סופרמן? אלוהים, המונית סוטה מהנתיב
ומסתחררת והוא עף ישר אלי! שמע ישראל... מה זההההה?

5   -   עבד

זה ממש ממש ממש לא יאומן, איברהים, המפקד של החוליה מהקסבה,
נפגש עם סוכן שב"כ ישראלי והוא מעביר אותי את המחסום, שככה
יהיה לי טוב! או שמשהו מסריח אצל היהודים, או שזה בגלל שלא
התקלחתי שבועיים ואני מזיע כמו סוס בתוך המונית הלבנה עם המזגן
הגרוע הזה, מצד שני אחרי כל הכדורים, הקרטונים והשורות
שאיברהים האכיל אותי ביומיים האחרונים אז יכול להיות שכבר נדפק
לי כל החוש של הריח.
אבל זה לא נגמר במחסום! הסוכן הזה שאמר שקוראים לו א. שזה יכול
להיות גם איברהים עד כמה שאכפת לי, לוקח אותי ליד האצטדיון של
כפר-סבא, שם מחכה לי מונית עם נהגת, רואים שליהודים אין סיכוי,
זאת אומרת מה הקשר בין אשה להגה??? בכל מקרה, הוא נותן לי שלט
בעברית ואומר לי לא לדבר ושאם מישהו פונה אלי, אז שאני ארים את
השלט ואולי אפילו יזרקו לי שקל, אחר כך הוא מעלה אותי למונית,
נותן לה ארבע-מאות שקל, שזה לא מובן לי למה היא גם מקבלת אוטו
וגם עוד נותנים לה כסף! ועכשיו אנחנו כבר בחוצה שומרון, שזה גם
לא מובן לי, כי זה לא ממש ממש בשומרון!
מגרד לי קצת בבטן, אז אני מסדר את החגורה של הבום-בום שמציקה
לי לאללה ומסתכל אל החלון הקדמי, הנהגת מאטה קצת, בנתיב הנגדי
חונה אוטו של משטרה, ליד האוטו עומד שוטר עם משקפיים שחורים,
רק שלא עלו עלי! מניאקים! פתאום אני רואה מולי בן אדם עף
באויר! באמ-אמ-אמא שלי! כוסאומו, כמה סמים אכלתי בזמן האחרון
שאני רואה אנשים עפים! אבל מה? כנראה שגם הנהגת מסוממת, למה
היא צועקת "אמאל'ה" ושוברת עם כל ההגה ימינה, האוטו עושה כמה
סיבובים במקום ונעצר, לא הספקתי להגיד "יא סדאם יא חביב,
אודרוב אודרוב..." ונכנסת בנו 'הונדה' שחורה שתקועות לה שתי
רגליים בשמשה הקדמית, נשבע לכם בבת של ערפאת!  אני כתגובה
לסיבובים של האוטו, מקיא את כל הפיתות והלבנה על הנהגת, היא
כתגובה צועקת "בן-זונה" ופתאום אני קולט איזה שבע-מאות ניידות
של מנאייקים דוהרות מולנו.
אפילו שהבטחתי לאיברהים ול-א. השני שאני אתפוצץ רק מחר
בדיזנגוף, האמינות נופלת אצלי למקום השני אחרי ההיסטריה, אני
מוציא את השלט ולוחץ על הכפתור האדום, היכונו בתולות גן-עדן,
עבד מגיע והוא חרמן מתמיד!

6   -   אילן (2)

קמתי בשתיים בצהריים, מזל שאני לא עובד היום. הדלקתי את
הטלפון, יש לי הודעה כתובה. הלכתי לצחצח שיניים ולחצתי על
הכפתור ששם לי את ההודעה על הצג, רחצתי פנים, שמתי משחה על
המברשת ונלחמתי בעששת, אחר כך הוצאתי מגבת, ניגבתי את הפנים
וקראתי את ההודעה: "אבנר בבית חולים, פצוע בינוני, תתקשר אלי
וניסע ביחד, צחי"
תוך עשר דקות כבר הייתי בגולף הכחולה בדרך לאסוף את צחי
לבילינסון, אפילו שאבנר הבן זונה נהייה שוטר תנועה לפני
שבועיים, עדיין צריך לבקר אותו, לך תדע אולי נצטרך ממנו טובה
ביום מן הימים.
אחרי עוד עשר דקות החניתי את הגולף באדום-לבן, צחי הוציא מתא
הכפפות שלט של נכה של אמא שלי ונכנסנו לבית החולים, כמה שאני
שונא בתי חולים.
לפני הכניסה לחדר עצר אותי צחי, שידוע בהבזקי הנבואה שלו ואמר
"תעשה לי טובה ותסתום את הפה בפנים, תגיד רק 'החלמה מהירה' וכל
החרא הזה וזהו, בסדר?"
הנהנתי עם הראש, קרצתי, עשיתי תנועת מפתח על הפה ונכנסנו
לחדר.
בפנים ישב איזה מנאייק במדים, כולו דמעות ונזלת וצחי הגנוב הזה
מתיישב לידו, שם לו יד על הכתף ואומר: "אתה היית השותף שלו?"
השוטר המסכן מקנח את האף וממלמל: "כן, למה? אתם חברים שלו?"
'לא ממש', רציתי להגיד 'ואני חובב נהיגה תחת השפעת סמים
ואלכוהול, למה? במה אמרת שאתה עובד?' אבל צחי נתן לי כל הזמן
את המבט של ה'תזכור מה דיברנו' שלו, אני לא מאמין שיש לי כאלו
חברים רציניים, שנראה שכל מה שמעניין אותם זה איך לא להנות
מהחיים! פלא שאבנר יצא מנאייק? פלא שצחי יצא פסיכולוג?
איך שאני מסיים את המחשבה, צחי מסיים את הסטאז' שלו והשוטר
מתחיל לשפוך את הלב!
"אז עמדתי מחוץ לניידת" אמר השוטר, קינח את האף, סידר את
המשקפיים השחורים שעל אפו והמשיך "ואבנר נמנם שמה בפנים,
הזעיקו אותנו שנחסום את הכביש, כי יש איזה חוליגן שגנב אופנוע
ומשתולל על הכביש מקיסריה דרומה. ואיך נחסום כביש עם שלוש
נתיבים בלי ציוד ורק עם ניידת אחת?" אני משכתי בכתפי, צחי הלך
להביא לו כוס מים, השוטר שתה והמשיך "אז חיכינו בצד, מנוע
דולק, אבנר יושב ליד ההגה ואני בחוץ עושה תצפית לחוליגן, פתאום
אני קולט אותו מרחוק, פנסים כפולים, במסלול השמאלי, מאתיים מטר
לפניו במסלול האמצעי נוסעת משאית אנג'ל ואחריה פרייוט כחול"
הייתה לי הרגשה חריפה של דז'ה-וו וצחי הגניב אלי מבט שואל, אבל
השוטר המשיך בשלו "אני צועק לאבנר 'אבנר, האופנוע מגיע!'
ופתאום, לא יודע למה? הנהג של הפרייוט שובר שמאלה והחוליגן בטח
נוסע על מאתיים קמ"ש, לא מספיק לבלום, סוטה למעקה הבטיחות,
מתנגש בו ועף איזה חמישים מטר באוויר לעבר מונית שנוסעת בנתיב
הנגדי, המונית סוטה הצידה, עושה פליק-פלאקים במקום ונעצרת,
החוליגן נכנס ישירות בשמשה של האוטו שמאחורי המונית והנהג,
מההלם נכנס במונית מאחורה, אני, כולי בשוק ממה שאני רואה, לא
יודע מה לעשות עם כל מה שראיתי ופתאום אני קולט את הנהג של
הפרייוט, שזיין את האופנוע, מוציא יד מהחלון וזורק בקבוק בירה
ישר על הניידת, אבנר בדיוק יצא החוצה לראות את הבלגן והבקבוק
נכנס לו ישר בפנים" השוטר שהתחיל להראות לי יותר ויותר כמו
הגמד מטווין-פיקס התייפח לתוך חבילת טישו, צחי ניחם אותו ואני
סידרתי לי את כל פיסות הזכרון מאתמול בסדר שמתחיל להראות
הגיוני.
"ואני לא יודע מה לעשות" המשיך הגמד הכחול "לפנות אותו לבד
לבית חולים, או לחכות לניידות שמגיעות מהמרדף, אז איך שאני
חושב עם עצמי, פתאום אני מרגיש חום ואור ורעש של פיצוץ וכל
המונית מתרוממת איזה עשר מטר באוויר ומתיישבת על האוטו
שמאחוריה ושורפת גם אותו ואני עוד לא החלטתי לגבי הפינוי של
אבנר"
"מה אתה אומר?" אמרתי בתדהמה "יכול להיות שאתה על סמים או משהו
כזה?" צחי סימן לי לסתום את הפה והגמד המנאייק הגיש לי עיתון
ואמר "הנה, תראה, זה הכל כאן בעיתון ואני בחיים שלי לא נגעתי
בסמים"
'מסכן' חשבתי לעצמי, בעיתון הייתה תמונה של מכוניות עולות באש
וכותרת ענקית, החזרתי לו את העיתון והתיישבתי על המיטה, מכונס
בעצמי.
"לא יאומן הסיפור הזה" אמרתי.
"כן ורק את החרא בפרייוט הכחול עוד לא מצאו" אמר הגמד הכחול
והבכיין.
"אולי זה לא היה בכוונה" הציע צחי, דבר שלא היה נראה הגיוני
לאף אחד בחדר, כולל הוא עצמו.
"בטח שזה היה בכוונה, מי לא רואה ניידת עם צ'קלקה דולקת ליד
הכביש?" שאל הכחול הגמדי עם הטישו.
"אולי הוא היה על סמים" מלמלתי.
"אמרתי לך שלא נגעתי בסמים בחיים שלי, בעיניים שלי" אמר השוטר,
שחזר לגודל טבעי והוציא חבילה חדשה של טישו מהתיק, 'כמה סתומים
יכולים להיות שוטרים' חשבתי "טוב, אז שתהיה החלמה מהירה, נחזור
לבקר" אמרתי ועפתי החוצה, השהייה בחדר המסריח עם היצור המעצבן
הזה התחילה להעיק עלי וחמור מזה, התחלתי לקבל רגשי אשמה, דבר
שלא מתאים לי כלל!
"תגיד לי" אמר צחי, כשהדביק אותי במסדרון "לא ראית את כל הבלגן
הזה אתמול?"
"לא" אמרתי, מופתע קצת מהשאלה שהטרידה גם אותי בעשר הדקות
האחרונות "לא, נסעתי דרך בני-ברק וכנראה שזה קרה אחרי שעברתי,
כי לא ראיתי אף ניידת באזור"
צחי הלך ליד מביט ברצפת בית החולים, שלפי העיצוב המדכא שלה,
כנראה אמורה לעודד חולים להתאבד ולחסוך את דמי האשפוז.
"אז אני מקווה לפחות שהוא יחלים מהר ויחזור לעבודה..." מלמל
צחי וגרר את רגליו לכיוון המדרגות.
"כן" אמרתי, הכנסתי יד לכיס ומשמשתי את מפתחות המכונית "שיחזור
מהר לעבודה, למה יש עוד הרבה עבריינים שמסתובבים עדיין על
הכביש".
על שמשת המכונית בחוץ חיכה לי דו"ח על חניה באדום לבן, שוטרים
בני זונות, לא רואים שזה אוטו של נכה?