ע"פ "ארבעה מכתבי אהבה" מאת ניאל ויליאמס

אִיזָבֶּל נוֹלְדָה עַל אִי בַּמַּעֲרָב,
הֵיכָן שֶׁסְּעָרוֹת מִן הָאַטְלַנְטִי
מַצְלִיפוֹת לְלֹא רַחֶם
וּמְקִימוֹת פָּרֹכֶת עַרְפִּילִים
בֵּינוֹ לְבֵין הַיַּבָּשָׁה.

אָחִיהָ שׁוֹן הָיָה פּוֹרֵט
עַל כִּנּוֹרוֹ הַדִּמְיוֹנִי
וְהִיא רָקְדָה בַּצּוּק
אֶל מוּל הַיָּם, קַלָּה בָּרוּחַ,
מִתְעַרְסֶלֶת לִצְלִילֵי הַזִּיג,
עַד שֶׁגָּבַר עָלָיו
הַקֶּצֶב הַמְּטֹרָף
וְהִפִּילוֹ מֻכֶּה שִׁתּוּק.

אִיזָבֶּל לָמְדָה אֵצֶל הַנְּזִירוֹת.
אֶת חֲמוּדוֹת גּוּפָה מָסְרָה
לַנַּעַר מֵחֲנוּת הַצֶּמֶר וְהַטְּוִויד
אַךְ אֶת לִבָּהּ, צְרוּב אָשָׁם,
שָׁמְרָה לַלֹּא נוֹדָע.

בַּחוֹף, מֵעֵבֶר לַמֵּצַר,
נָטָה אָבִיו שֶׁל נִיקוֹלַס
אֶת כַּן הַצַּיָּרִים שֶׁלוֹ,
אַחֲרֵי שֶׁאֱלֹהִים
הוֹפִיעַ וְצִוָּה עָלָיו
לִרְשֹׁם בְּמִכְחוֹלוֹ אֶת
גַּעַשׁ הַמְּצוּלוֹת וְהַגַּלִּים.

כְּשֶׁנִיקוֹלַס הִגִּיעַ
אֶל הַבַּיִת הַבּוֹעֵר
הַכֹּל כָּלָה כְּבָר וְנִשְׁמַד,
וְהוּא יָדַע כִּי שׁוּב
הוֹפִיעַ אֱלֹהִים, רָכוּב
עַל מֶרְכָּבָה שֶׁל אֵשׁ,
וּבְשוֹרָתוֹ עִמּוֹ -
תָּמָה הַמְּלָאכָה.

אוּלָם, כָּךְ סָחוּ הַבְּרִיּוֹת,
צִיּוּר יָחִיד שָרַד
עַל אִי בַּמַּעֲרָב,
הֵיכָן שֶׁסְּעָרוֹת מִן הָאַטְלַנְטִי
מַצְלִיפוֹת לְלֹא רַחֶם

נִיקוֹלַס חָצָה אֶת הַמֵּצַר.
שְׁחַפִים צָרְחוּ בַּמֵּזַח
כְּשֶׁעָלָה מִתּוֹךְ הָעֲרָפֶל,
וְעֵדֶר חֲמוֹרִים לִוָּה אוֹתוֹ          
בַּדֶּרֶךְ אֶל הַכְּפָר.

הַכֹּל קָרָה מַהֵר כָּל כָּךְ
וּפִתְאוֹמִי -
שׁוֹן הֶחְלִים וְקָם.
נִיקוֹלַס טָעַן כִּי
אֵין לוֹ קֶשֶׁר לַעִנְיָן,
אֲבָל כֻּלָּם יָדְעוּ
שֶׁאֱלֹהִים הָיָה עִמּוֹ בָּאִי
בַּיּוֹם הַהוּא -
הַכֹּל רָשׁוּם וּמְתֹעָד.

וְזֶהוּ סוֹף סִפּוּר אַהֲבָתָם
שֶׁל אִיזָבֶּל וְנִיקוֹלַס,
וּבְעֶצֶם, אֵין זוֹ
אֶלָּא רַק הַהַתְחָלָה.


דצמבר 2003, עיבוד מחודש - אוקטובר 2007

שירי מחווה לספרות עולם:
http://stage.co.il/s/301222