הוא פעם אמר להם שאם היו נולדים לו ילדים מכוערים,
הוא היה זורק אותם לים... כשחיוך שובבי נפרש על פניו.
הוא כמובן התלוצץ, אך מחשבה זו הציקה לה.
תהתה -  אולי אהבתו תלויה בדבר.  מאז עשתה כל
שביכולתה כדי לשמר את אותו ה"דבר",
שהרי אהבה תלויה - סופה בטלה.
השקיעה את כל כוח נשמתה כדי להיות ילדה ראויה.
הדבר היה מלווה במאבקים אינסופיים, בינה לבין עצמה
ובינה לבין החברה. שמרה על עקרונותיה - עקרונותיו כלביאה
השומרת בקנאות על גוריה. היתה נאמנה לעצמה ולו באדיקות
מתנשאת...לא ידעה חופש אמיתי מהו.
כל כך התאמצה והשתדלה לקבל ממנו אהבה, פחדה פחד מוות לאבד אותו
או את הערכתו אליה...הכל עשתה משום שאהבה אותו,
משום שרחשה לו כבוד עילאי.

נשארה בחיים למענו.

יום אחד הבינה שהרצון שלה נוגד את רצונו...
רצתה להתפתח בכיוונים משלה שלא תואמים את שלו.
לשווא ניסתה לקשור בין קוטבי הרצונות, והדבר
חבט בה
היכה בה

קרע אותה לגזרים...

רגליה בעטו האחת בשניה. התחבטות מזוויעה.