|
בדידותי נכרכת
מילים יפות,
נשחקת ברחובות
כסוליית הנעל.
ולא יומר החור בלב
בחור הכיס.
והיא שורטת,
נוקשת,
על קירות הגוף.
אני אמא רעה,
לא יודעת ציד.
אתה חושב אתה
חודר אותי,
אני זכוכית משוריינת
מבעד רגליי הפשוקות.
מה השתנה
שנה ועוד שנה
אותה מיטה,
אותה היד,
אותו הגעגוע.
|
|
|
סוכרזית החיננת
שוברת הלבבות,
או מי שלא תהיי,
מה את רוצה
ממני? את
התל-אביבי? קחי
אותו, כולו שלך
הוא!!
זאת שאהבה את
התל-אביבי מנסה
להיפטר ממנו
נואשות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.