(9.3.2001)

חוטים של שתיקה,
עטופים בצעקה גדולה,
מנפצים גל בתוכי, ים מלא דאגות.
עם ורד שניתן באהבה גדולה,
מסתתרים רגשות חלופיים, לא אמיתיים,
מאחורי מסיכה,
עטופה בעלה שנשר,
מעץ בתוך יער אפל.
וזכוכית צהובה שאי-אפשר לעבור דרכה,
שדרכה הכל שונה.
ומיליון קרניים של עצב דועכות שוב בים הגדול,
נאבדות...