"לא, אני לא חושב שיש סכוי שברנארד יסכים לוותר על כספי המענק
בתמורה לגישה לגזרה G בגלקסיה M.... ברנארד הוא איש של כבוד",
התנגד סקוטי ג'וניור הטכנאי לתוכניתי.
"תן לי לטפל בכבוד שלו", חייכתי.
דברתי עם אנשי הספינה שלו ושכנעתי אותם להכניס אותי לחדרו בזמן
שיצא. מספר מטבעות - והם הסכימו.
בשעה 8 בערב הוא נכנס לחדרו. מספר פסיעות ולפתע עצר, נדהם
מהאור העמום ששלט בחדר.
"שלום לך, ברנארד", קראתי לעברו בתקיפות.
"קפטן קירק, מה את עושה???" שאל.
"באתי לשכנע אותך להמר על המענק בתחרות פרטית", חייכתי בחושך,
משחררת מעט את רוכסן הצווארון שלי.
"אין סיכוי, אמרתי לך" אמר בטון נחרץ, כנראה שלא שם לב מה אני
עושה.
הדלקתי את האור. חליפת החלל שלי היתה פתוחה לרווחה בחלקה
העליון.
"את זה תשאיר לי", אמרתי גם אני בתקיפות והסרתי את הז'קט,
נותנת לעורי הבוהק ולנתוניי השופעים לסנוור את עיניו.
"מה... מ-מה מ-מה..." גימגם.
"בוא נגיד", לחשתי בעודי מתיישבת על הרצפה, מסירה את מכנסיי
ונותרת בחוטיני שחור וצמוד, "שההצעה הנגדית שלי בהתערבות היא
לא עניין של מה בכך..."
נשכבתי בגבי על הרצפה, מרימה את רגליי אל על ומוציאה בתנועות
איטיות את הגרביונים. כעת לקחתי קוביית קרח והתחלתי מעסה את
פטמותיי בתנועות רחבות עד שהתקשו כראוי.
חייכתי שוב, כאילו בתמימות והתחלתי להבריש את שערי. בכל תזוזה
מכוונת ומחושבת של גופי הרקדתי את גופי עד שהחל להזיע.
"בוא נגיד", התחלתי לפתע למעוך בחוזקה את צמד עופריי, מעסה
מעלה ומטה תוך התנשפויות כשאני עוצמת את עיניי, "שאם אתה רוצה
קצת ממה שיש לי, כדאי לך מאוד להכנס לתחרות אתי... זו יכולה
להיות תחרות ברידג'", קמתי לפתע, "או גולף", התיישבתי לפתע על
האופניים שבחדרו, "או מרוץ אופניים..."
רכנתי לעבר ההגה, מניחה במתכוון לשדיי להתנדנד כשהתחלתי לדווש
על אופני הכושר שבחדרו. רכבתי מספר דקות, מתנשפת ומתנשמת, מדי
פעם נגבתי את הזעה מגופי ולבסוף ירדתי מהאופניים ונשכבתי על
הרצפה באפיסת כוחות. כאן כבר לא התאפק והחל לנגב במטפחת נייר
את הזעה מגופי. זה היה כל כך נעים שהתקשיתי להפסיק, אבל כשעלה
יותר למעלה ויותר למעלה תפסתי באדיבות את ידו, קמתי במהירות
ובתוך מספר דקות כבר לבשתי שוב את חליפת החלל ויצאתי משם,
מותירה אותו רועד לחלוטין.
"אם אתה גבר מספיק להתחרות מולי, אתה יודע באיזה פונדק אני
נמצאת".
כמובן שכבר למחרת קבענו להפגש למשחק פוקר. הדרכתי את מקנזי,
הגשש שלנו, לכוון את משקפי הרנטגן שלו לעבר קלפי היריב.
התקרבנו לעבר השולחן העגול (כמה סמלי!!!) בספינת "סייח חלל",
סוקרים בחשדנות את האויב. קפטן ברנארד התקרב לעברנו וחיוכו
האדיב כמו הומר בחיוך שחצני.
"מוכנים להפסיד?" הכריז בבטחון.
"טוב, תמיד יש סיכוי שאתה תהיה הראשון בעשור הזה שינצח אותי
בפוקר", הכריז בשחצנות דומה סקוטי ג'וניור.
"רגע, מה, ג'רום לא משתתף?" התרסתי לעברם. התולעת חייך לעברנו
חיוך זדוני, במרחק מטר מהשולחן, ליד מחשב הספינה.
ברנארד חילק את הקלפים.
אחזנו בערמה שלנו, מקנזי סקוטי ואני, מנסים למשוך זמן.
"מקנזי, מה קורה עם הקלפים שלהם?" לחשתי לעברו.
"אני לא יודע", לחש ביאוש," פעם ראשונה שמשקפי הרנטגן לא
פועלות".
הבטתי לעבר ג'רום, שישב ליד מחשב הספינה וגיחך והבנתי מה קרה.
בקצור, בסוף המשחק קם ברנארד, נפוח כמו טווס והכריז בחיוך
מדושן עונג, "נראה לי שאקבל את הפרס שלי..."
האמת היא שדי ציפיתי לזה, אז גם אני חייכתי מאוזן לאוזן. אחזתי
בידו ומול חברי הצוות הנבוכים פרשנו לחדרו. ברנארד סגר את
הדלת, לחש לעברי, "אני מניח שמעכשיו תקראי לי בשמי הפרטי,
תומאס", ונשק על שפתיי נשיקה ארוכה שגרמה לברכיי לרעוד. הוא
אחז ברוכסן החליפה שלי ובתנועה מהירה תלש את החליפה מגופי.
לאחר מכן נשק לי בפראות והשכיבני על גבי המיטה.
בואו נגיד, שגם אני קבלתי את המענק שלי... מענק גדול...
