[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שבר כלי
/
סבון בפטרול 4

הלילה היה אחד מאותם לילות בהירים ללא ירח. השמיים בהקו כמו
גלימת קטיפה בכחול עמוק זרועת יהלומי כוכבים. מזג האויר היה
סתוי וקריר ושימי התעטף במעיל השינל כשהוא מושך את ידיו פנימה
לתוך השרוולים בעוד הרובה הצ'כי משתלשל מכתפו בתליה קרבית
כשקנהו מוטה כלפי מטה. נעימה עתירת רבעי טונים, הסתלסלה מאי שם
ושימי חש צער על כך שהמנטליות שלו אינה מאפשרת לו להנות מהמצאת
המאה - מקלט רדיו טרנזיסטור זעיר שאפשר לקלוט את שידורי הרדיו
ששודרו ללא הרף מהמדינות שמעבר לגבול. פטרול ארבע נחשב לעונש
קשה במיוחד גם עבור שומרים שראו את כל סוגי התלאות לעיניהם.

זה היה לפני שנים רבות. היינו חיילים צעירים ומבולבלים שעברו
טירונות מקוצרת בבסיס הטירונים בצריפין ונשלחו לאחד החילות
המקצועיים לעבור הכשרה נוספת. הבסיס אליו הגענו היה בעל שם
ידוע לשמצה. המכי"ם היו מכות אמיתיות. הטירונות שחשבנו כי
נגמרה, החלה מחדש. השפלה היה שם המשחק. לפני כל כניסה לחדר
האוכל המעופש, היו מעמידים אותנו בשלשות עם פנכות (מסטינגים
בלעז) בידינו. את סט הפנכות קיבלנו עוד בבסיס הקלט עטוף בנייר
פרגמנט שהפריד בין האטמוספרה לשכבת הגריז העבה שהיתה מרוחה על
כל אחד מחלקיו. ואת הדבר הזה היינו צריכים להפוך לכלי אוכל על
ידי רחיצתו בחול. החול משמש כאבקת כלים, אם מתמידים בשפשוף תוך
החלפה בלתי פוסקת של הגרגרים, ניתן להוריד את השומן ולצחצח את
הכלי למשעי. יעני ניקוי יבש.



שימי מוציא מכיס חולצתו, פיסת נייר קמוטה. משורבטים עליה
חרוזים מאולצים שכתב עם סיום הטירונות והקריא לחבריו בטכס הקצר
שנערך שם.

נערים צעירים היינו
פזיזים ונחפזים
עד עת יום אחד נקטפנו
מיד אם מבית הורים

כמו לכור יחדיו הוטלנו
כור צריפה וכור היתוך
כצאן לטבח אז הובלנו
פחד על פנים שפוך

לבסיס אזי הגענו
בבגדים זהים
כעבור שעה יצאנו
בראשים גזוזים

ומיד ללא שהייה
התחילה הקריעה
לא עוד אמא לא עוד אבא
רק אני ורק אתה

המפקדים להם דעות
לסידור וברורים
למניעת אי הבנות
הם הרביצו טרטורים

רוץ לפה ורוץ לשם
כך אותנו הוא יריץ
הזיעה רוויה בדם
התחת מוציא מיץ

העיניים עיפות
הרגליים כואבות
אין כבר כוח לחכות
כולם רוצים חופשים להיות

אך לא נורא ואין דבר
בעוד חודש הכל נגמר
הכל יהיה חלום עבר
לכן גם קשקושי נגמר

שימי מחזיר את הפתק לכיס, לא מעלה בדעתו שדוקא הפתק הזה ישמר
ארבעים ושתיים שנה.



המפקדים קוראים לי סבון, החניכים לצידי קוראים לי... סבון. בן
כפר שלא יצא מעודו מכפרו ומבין רק דרך אחת למלא פקודות - פשוט
לבצע אותן. משה לך תשתין (ליכטנשטיין) למשל, אלוף בהתחמקויות.
מפעם לפעם הוא גורר אותי אחריו ומנסה לשוא להסביר לי את עובדות
החיים. לעולם אל תאמר את האמת. על כל שאלה ששואלים אותך, נסה
להבין קודם לאיזה תשובה מצפים ולעולם לעולם אל תאמר את האמת.
אם אומרים לך להיות במקום מסוים בשעה מסוימת אתה חייב לאחר
לפחות רבע שעה. למתוח את כוח הסבל של המדריכים ולהראות להם שלא
עשו אותך באצבע. אני בוהה בו במבוכה - אני סבון.

לאחר יום שלם של מסדרים, הדרכות, טרטורי אפסנאות ושאר זיבולי
שכל, נאספת כיתת השומרים בסביבת שעה 18:00 ברחבת הדגל של הבסיס
למסדר יציאה לשמירה. הבסיס מחולק לארבעה פטרולים והלילה מחולק
לשלש משמרות בנות ארבע שעות כל אחת. את רשימת השמירה תולים כבר
בעת ארוחת הצהריים בכניסה לחדר האוכל. לכל פלוגה יש צריף חדר
אוכל משלה והיא צריכה להעמיד תורנים כבר בשעות הבוקר על מנת
לסייע לטבחים שהם מלכי הבסיס האמיתיים. האוכל ניתן במשורה
(העוף מתחלק לשלושים מנות) וטעמו משבית רעב, כזה שמשכיח ממך את
המחשבה על מנה נוספת.

בבסיסי ההדרכה של הצבא, קיימת אחוות סגל הדוקה שמקשרת בין
האפסנאים, המדריכים, הטבחים והמפקדים ומעמיד אותם כמעטפת קשיחה
מול החניכים שמשמשים כוח עבודה חינמי העובר מיד ליד במעין שוק
של החלפת שירותים וטובות הנאה. כך ניתן להסביר את העובדה
שבעיצומו של מסדר יציאה לערב כף שנתי שארגן הועד למען החייל
בעיר המאמצת של הבסיס, בעוד אנו עומדים ב"הקשב" בבגדי א'
מבהיקים, זקופים בשלשות, מגיע רס"ר המטבח אל מפקד המחלקה שלנו
ומדווח לו על שלושה חניכים שהבריזו לו ומפקדנו האהוב והנערץ
שולף מתוכנו, ללא היסוס, שלושה חניכים זוכים ללא הגרלה ושולח
אותנו לעבודת פרך בחדר הסירים המגורז של חדר אוכל סגל. חדר
הסירים נראה כמו אולם הרצאות בינוני. כל אחד משלושים הסירים
שעלינו לנקות, יכול לשמש שבט קניבלים לבישול אדם ממולא בשלמות.
הסירים מכילים שיירים דביקים של מזון מבושל שכבר יבשו בחלקם
והחלו לעבור תהליך תסיסה המדיף ריחות נוראיים. "שמנצ'יק" מתפרק
ראשון ופורץ בבכי תמרורים. נשארים בכושר רק אני ו"גוזל" שהוא
בן קיבוץ רמת הכובש (הידוע בכושר עמידתו בקרבות גבורה במלחמת
השחרור). אנחנו לא מוותרים. בעוד עינינו דומעות מעלבון המכירה,
אנו משתחלים לבגד המגפיים החלקלק ובשעה שחוזרת המחלקה מערב
מהנה של עופות וסטייקים בפארק הלאומי, הם פוגשים אותנו שבים
מובסים מחדר הסירים המבהיק והמצוחצח.



לאחר מספר תרגולים של "עמוד דום" "עמוד נוח", "הקשב", "דגל שק"
וכו' מכונסת כיתת השומרים ב"עמוד דום" ברחבת הדגל. הדגלנים
המיומנים, פורקים את הדגל המקופל מאחיזתו ומעלים אותו לראש
התורן. המחלקה מועברת בצעקה ל"עמוד חופשי" ומאזינה להודעות
שמכריז המפקד התורן לאותו ערב. ההודעות קובעות את שמות בעלי
התפקידים את הוראות השמירה ופתיחה באש ואת איוש השומרים
בפטרולים השונים. הוראות השמירה קובעות שכאשר אתה רואה דמות
חשודה, עליך לצעוק "עצור סיסמא" הדמות צריכה להגיד את חלקה
הראשון של הסיסמא המתחלפת מדי שבוע ועל השומר לאמר לה את החלק
השני. בכל פטרול, שומר אחד בלבד. על השומר בפטרול, להיות כל
הזמן בתנועת הליכה בין גבולות קטע הפטרול. אסור לו לעמוד, אסור
לו לשבת. אוהל השמירה נמצא סמוך לשער הבסיס בכניסה למחנה. כל
השומרים חייבים לישון באוהל כדי שהש"ג יוכל להעיר אותם למשמרת
השמירה שלהם. באוהל יש מיטות עם מזרונים בלבד. רוב השומרים
מבריזים לאוהלי המגורים והסבונים נשארים. מאחר ואין שמיכות
והלילה משליט צינה זוחלת, מתכסים ההולכים לישון במזרון על
מזרון כשהריח העיפוש מקשה מאד על הרדמות. גם הרגליים, למרות
נעלי העבודה מתקררות ראשונות ומשדרות כאבי קור מטרידים לכיוונו
של חוט השדרה.

הש.ג. מעיר את שימי למשמרת השניה בשעה שתיים עשרה בלילה. במשך
כשלושה חודשים, שפר עליו מזלו ומנת חלקו בשמירה עלתה לו באחד
משלושת הפטרולים הראשונים. הלילה זו הפעם הראשונה שהוא יאלץ
להגיע לפטרול 4 המרוחק. שימי נמצא כבר מעל חמישה חודשים בצבא.
הוא הצליח לסגל לעצמו תכונה מעוררת קנאה. השתחררות מכבלי שינה
במהירות עצומה. תהליך ההשכמה, היה מבוצע בדרך כלל על ידי כניסת
בעל תפקיד לאוהל תוך צעקות "לקום לקום" ובליווי הלקאות עם מקל
קצר בכפות הרגליים של המתמהמהים. שימי היה מצליח לעמוד על
רגליו תוך שניות ספורות ולדבר ללא קורי שינה. תהליך ההתעוררות
המלא נמשך אמנם אצלו כמו אצל כולם, אבל הוא הפך לתהליך פנימי
בלתי נראה.
פטרול מספר אחת, נמשך לאורך גדר המחנה הגובלת בכביש הראשי ת"א
ירושלים וסמוך מאד למגורי החניכים. הפטרול הזה, מעניין יותר
מבחינת פעילויות, קרוב יותר לפנסי תאורה וידידותי יותר מבחינת
הקרבה למגורים. פטרול מספר שתיים ופטרול מספר שלוש נמשכים
לאורך הגדר הצפונית של הבסיס. אין הם נוחים כמו פטרול 1 אבל
עדיין הם קרובים למבנים של הבסיס וניתן לקיים קשר עם חניכים
שמתקשים להרדם ומתחמקים מהאוהל לעישון או השתנה באויר הפתוח.

פטרול ארבע הוא מכה שלא כתובה בתורה. איש לא מגיע לאזור הזה,
גם לא בשעות היום. הוא רחוק מאד ממגורים או מבני כיתות
ומחסנים. הדרך אליו עוברת בתוך ים עשבים בגובה אדם ובין
גרוטאות של כלי רכב ותקשי"ם ישנים. זרוקים שם גם שובכי עץ
גדולים ששמשו כמערכות תקשורת של יוני דואר במלחמת השחרור
ועכשיו נעזבו להרקב. כל הגרוטאות האלה, יוצרות צלליות בעלות
צורה מוזרה ולשומר המסייר בפטרול, הם משמשים מקור לא אכזב
ליצירת דימויים מפחידים. לא עזרו גם הסיפורים על בסיס גדול
שנמצא במרחק לא גדול של כשבעה קילומטרים אשר בו נמצאו בוקר
אחד, כל השומרים שחוטים כתוצאה מפשיטה של יחידת קומנדו של
האויב. גדר הבסיס בפטרול ארבע, אינה נראית, שכן היא טבעה כולה
בים העשבים. מצידה השני של הגדר הבלתי נראית, נמצאים פרדסים.
שום תאורה לא קיימת באזור פרט לאורם הדקיק של הכוכבים שהם
ידידיו הטובים ביותר של השומר בפטרול הזה.

באמצע השביל הבלתי מסומן של הפטרול, גילה שימי גליל אבן ניצב
וישב עליו לפוש קמעא. לפתע נפקחו עיניו וראה במרחק קצר ממנו
דמות על השביל. ללא שהיות, הרים את נשקו וצעק "עצור סיסמא"
והדמות השיבה בקול רועד "אל תירה, זה אני המפקד התורן". נתפשתי
בקלקלתי, חשב שימי והתקרב אל המפקד. להפתעתו אמר לו זה: "כל
הכבוד לך, עברתי בכל הפטרולים ואתה השומר היחיד שמצאתי. מחר
אני משחיל את כולם". אמר המפקד והלך לדרכו ושימי המוטרף
מעייפות צועד בעקבותיו, עד אוהל המשמר הריק, צונח כמו שק
תערובת עופות, הרוג על אחת המיטות.



הביקור המפתיע של המפקד התורן, הצליח לקצר לשימי את משך
המשמרת בפטרול ארבע הידוע לשמצה.

סיפורו של שימי, עשה כנפיים תוך יממה אחת. שיחת היום של כל
חניכי הבסיס, עסקה בגבורתו של שימי ובכך הוסרה מעליו לתמיד
מארת ה"סבון".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
פעם שמעתי על
איזה בחורה אחת
שקראה לכלבה שלה
"דייויד" רק
בשביל שהיא תוכל
לקרוא בקול
"דייויד,
בואי".
והיום אני חושב
על הבחורה הזאת
ואומר לעצמי,
קיבינימט.. עד
היום כל פעם שאת
קוראת לכלבה שלך
לבוא את צריכה
להזכר במשחק
מילים הדבילי
הזה?!!

בקיצור, אנשים
תחשבו טוב טוב
לפני שאתם עושים
את השטויות
האלו!




אחד שאכפת לו.


תרומה לבמה




בבמה מאז 11/11/03 15:21
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שבר כלי

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה