תגידו,אתם יודעים איך זה לאהוב אבל לא לאהוב?
לא מבינים..
גם אני לא כל כך..
התחלנו כידידים והפכנו לחברים, חשבתי שאני כל כך רוצה אותו,
חשבתי שהוא האביר על הסוס הלבן. זה שיציל אותי מחיי הריקים
וחסרי המשמעות.
כן,הוא היה חבר שלי
כן,חשבתי שאני אוהבת אותו,אבל הנה,השגתי אותו. שום עניין נוסף
לא היה לי בו, וככה בדיוק איך שזה התחיל ככה זה גם נגמר.
עכשיו,אני יושבת על הספסלים.מביטה בזוגות ובמבטי החיבה שלהם
וכל הפוצי מוצי שלהם.
ומה איתי? האם נידונתי לחיים חסרי אהבה? למה להם מגיע ולי לא?
ולמה זה חייב להיות ממול הפרצוף שלי בדיוק בזמן שכואב לי הכי
הרבה?
קחו לדוגמא שאת אחותי,קטנה ממני בשנה,מכירה את כל העולם ושני
בנים,כן,מהשכבה שלי הציעו לה לצאת איתם. היא כל כך שמחה ואני
מביטה בה, אומרת שאני שמחה בשבילה אבל.. אני לא...
אני עדיין יושבת על הספסלים, מחכה ושואלת את עצמי מה איתי?
כנראה שאני יכולה להמשיך לחכות...