בשבועות האחרונים, בתקופה האחרונה בעצם, אני מרגיש שהחיים שלי
נכנסו למעיין שיגרה משעממת. לימודים, עבודה, בית ושוב לימודים,
עבודה, בית. שום ריגושים, שום חידושים. ואני אדם שזקוק
לחידושים וריגושים. אחד שחייב את זה, ואין את זה. אז אמרתי
לעצמי: 'תצייר משהו על הקיר בחדר' ואז חשבתי לעצמי: 'על מי אתה
עובד? זה מה שיחזיר לך את מה שהיה לך? זה מה שירגש ויחדש אותך?
אם כן, אז בן אדם, אתה בבור עמוק!' ואז הבנתי שאני מדבר לעצמי
במחשבות, ועוד בגוף שלישי! ברגע שהבנתי את זה ידעתי שזהו! ,
כאילו אומרת לי: "אני לא זזה!" ועושה לי פרנציפים. לא הצלחתי
לצאת מהתחושה שמשעמם לי בחיים, שאין לי למה לקום בבוקר, למרות
האוטו החדש, הדירה המעוצבת והסבבה שבהתמסטלות. ואז הבוס שלי,
ששקלתי במשך השעמום הגובר להגיד לו, ולא ברוגע, בדיוק מה אני
חושב עליו, ולא דברים טובים, קיבל מישהי לעבודה העונה לשם
נועה. אז יצאנו אני ונועה, התאהבנו אני ונועה, הזדיינו אני
ונועה והתחברנו. כשנפרדתי מליאת, החברה שהייתה לי לפני נועה,
אמרתי לה שאני מרגיש שמערכת היחסים בינינו נכנסה לשגרה. רק
אחרי שנפרדנו אני וליאת ידעתי מה זו שגרה ואיך היא יכולה לשגע
בן אדם. כמה אירוני שכשפגשתי, התאהבתי, הזדיינתי והתחברתי
לנועה, פתאום נעלמה לה השיגרה.

אז אני עדיין מעשן כמה ג'וינטים פה ושם ומתלהב מהרכב פה ושם
ועכשיו גם מאוהב פה ושם.