לוקח את הזמן ויושב מהרהר-
נהנה מהרגשת ההתחזקות שבלב
ובהביטי באור הירח המרגיע
יודע שהאהבה עוד תגיע.
נכון שחשבתי להתאהב בליזה
אבל מה לעשות שהיא הבריזה?
לא אתייאש מגורל שזוחל
כי לשומקום אגיע אם אמהר.
אז טעויות תמיד נעשות
כאשר מנסים "להיות"
ובמיוחד כאשר לא נוקטים בזהירות
אלא דוהרים כחולמים, בלהיטות.
אז עכשיו יש זמן להיות לבד,
להכיר בעצמך פן לא מוכר,
לחשוב מחשבות שנדחקו לצד
אך כשמתעוררים מגלים בהן עניין.
ראשית, אמנם חשתי בתסכול-
מה קורה כאן?- לא היה ברור,
ואז הוצגה לי מין "אמת"
כדי שלקורבן לא אחשב.
אוקיי, הבנתי הפואנטה שבפאנטום-
בכמותו לא להאמין עוד
ואראה לעולם שבו אני מאמין
שיש לי הכוח לחזור אל עצמי.
10/09/02 © |
