לזכר יעקב דבש ז"ל
ולזכר חברי הצנחנים שנפלו בקרב.

דבש!
אתה עם עיני הוויסקי התמימות שלך ועור השקד, שקראת במסדר בוקר
אחד בטירונות "האמיצים לצנחנים" ואנחנו הרוגים, מיואשים
ומלוכלכים, פרצנו בצחוק מתגלגל.
ואיך שצחקת כשאחד המכי"ם טרטר אותך אחר הצהרים שלמים סביב
הגנרטור וחזרה, אתה עם כל החליפה עליך, עושה את הדרך בהליכה
ולא נשבר. המ"כ נשבר ושתה לך את השבת. באותה שבת לקחתי את
הכביסה המלוכלכת שלך לחולון, עיר הולדתנו, לשכונת ג'סי כהן
העניה ברחוב הגאונים 13, ואמך היפה במטפחת צבעונית, הוסיפה
לכביסה המגוהצת שבתרמיל עוגיות מלח וממתקים.
והכוח שלך במסעות, איך היית חזק כל כך, עוזר ושר.
כשריתקו אותי שבת עשית אותו דבר, ואימי חדת-העין אמרה לי:
"איזה בחור טוב, איזה עיניים יפות יש לו!"
כשנפלת זה לא נתפש אצלי. חלל. דבש יעקב חלל. לא באתי לביקור
תנחומים אצל משפחתך,
כמו שלא באתי לאף אחד, זה למעלה מכוחותיי ותסלחו לי על כך.
דבש, היית חבר טוב וחיל טוב. לפעמים אני נזכר בך, מחייך ומוחה
דמעה קטנה בקצות עיני.
שם, בגן העדן, בוודאי אוהבים אותך מאד.