שוב התעורר בי החשק לטיפה של משהו מר
תאבון לא בריא להרס עצמי, עוד רעל לגוף הקטן
מחכה למחר רק כדי שיהיה לי על מה לחשוב כשאני אתעורר
מחכה ללילה רק כדי שיהיה לי מקלט בחושך הזוהר

יום, לילה, יום, לילה, הכל מתבלבל, מתי אני אמורה ללכת לישון,
מתי אני אמורה לקום.
למה לי לקום בכלל?
כדי שוב לספור את השעות, הדקות, השניות עד שאני אחזור לישון
והחלומות ממשיים, אבל אין לי כל כך טעם לחזור אליהם
וגם לא אל האלו שבהקיץ
חלום, מציאות, חלום, מציאות, סיוט, חלום, סיוט מציאות סיוט
אז למה לי בכלל ללכת לישון, או לקום, או לעשות משהו
מצד שני, גם אין לי חשק לעשות את המשהו האחר, האפשרות השניה,
ולא כי אין לי אומץ, או כי יש לי משהו להפסיד, אלא כי פשוט
נמאס
ואני חושבת על האפשרות השניה, ואז אני חושבת על הבוקר, שאני לא
אזכה יותר לראות,
אבל מצד שני, אני לא אזכה לראות אותו כך או אחרת
ערב, בוקר, ערב, בוקר, הכל מתבלבל, אז מתי אני אמורה לפקוח
עיניים
ולמה יש לי לצפות באותו הרגע, שאני אומרת שלום לממלכת החלומות
וצועדת לתוך המנהרה
ויש שם אור בקצה
אבל אולי זה רק הפנס.

ושוב התעורר בי החשק לרגע של משהו מתוק
התאבון הזה, שאחר כך רק גורם לי להקיא (כשאתה מגלה שהתפוח רקוב
ועל לשונך ממזמזת לה תולעת גוססת)
מחכה לסוף רק כדי להתחיל מחדש
מחכה ללילה רק כדי לשוב ולא להבין


כי ברגע שאני אבין - אבין שאני צודקת ואין כלום
אני כבר לא אוכל להתמודד עם זה יותר.