יובל הולגרסון / הסופה הזאת |
כל הזכרונות שלך שעד עכשיו ברחתי
הכרה מרירה עוטפת סגירת מעגל
וצינה מכסה את העיר
הסופה הזאת, בחורף התמידי הזה מזהה סימני מבוכה
חשבתי לדמיין, אותך בגשם בוכה
מחכה שאחזור לפתוח זרועות לכבודי
כנראה התבלבלתי, זה לא הייתי אני
בתוך העץ את מכוסה עלי כותרת סביבך
וזה לא אני שאת ידך מחכך
קושרת גורלך כחבל סביב גרוני
וגורל האחר ספון בביתך
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|