אני לא מבינה מה הולך פה, פתאום כולם עצובים, פתאום כולם
חושבים שמשהו לא בסדר, מבואסים, סובלים, מיוסרים, אחד אחד, כל
"הסצינה האלטרנטיבית" סיגלה לעצמה את רוח הנעורים בהשראת קורט
קוביין, עד שזה כבר לא מיוחד, עד שזה כבר לא מחלה כמו פעם, אלא
הטרנד החדש...
הדיכאון התמסחר!!!
פתאום זה מגניב לחתוך את עצמך, תמונות של גותים מתלהבים מלאים
בחתכים מציפים את הנט, ואני שואלת, האם זוהי פציעה עצמית,
פציעה עצמית "טרו", או סתם חיפוש אחר תשומת לב... אובחן, בן
אדם שבאמת סובל מפציעה עצמית תמיד יתבייש בחתכים שלו, ינסה
להסתיר אותם מהעולם, הוא יסבול את הכאב, גם הכאב שהוא מרגיש
וגם הכאב שהוא גורם לעצמו בשקט, ולא ישוויץ בזה, ובכלל המילה
כאב, מרוב שמשתמשים בה, היא כבר איבדה מהמשמעות שלה, ואני
שואלת אתכם, נערות בנות 16 במצוקה, שהחבר זרק או אין מספיק
צומי, האם אתן יודעות בכלל מה זה כאב, מה זה להיאבק בדיכאון
קליני, או שאתן עסוקות באופנה החדשה של להיות מבואסת, בלי בכלל
להבין עד כמה שאתן פוגעות באלו שאולי כן צריכים עזרה, ולא
יתייחסו אליהם ברצינות בגלל שכולם פתאום מדוכאים פה...
ולגבי ההתאבדות? האם גם זה הפך למיינסטרים, עכשיו כולם פתאום
רוצים למות? הא? אתם יודעים מה זה בכלל לרצות למות, מה מרגיש
בן אדם שכל כך סובל עד שזה נראה לו כמו הברירה היחידה, ולא,
לרוב הבן אדם הזה לא יפרסם ברבים את כוונותיו, הוא ירצה ללכת
בשקט ואתם, אתם שצועקים כולכם אוי אני רוצה למות, אתם שמאמצים
את הסימפטומים של בן אדם מדוכא ובעל נטיות, אתם מונעים מאותם
אלו את היחס הרציני...

אני לא יודעת אם בכלל הצלחתי להבהיר פה את הנקודה שלי...
פתאום נגמרו לי המילים, הכל נשמע אותו הדבר, פתאום, כשאני רוצה
לכתוב כמה רע לי, המילים היחידות שאני מוצאת הן המילים בהם
כלום משתמשים, דיכאון, כאב, רצון למות, ייאוש, אני לא באה
לזלזל בתחושות של בת ה-16 שהחבר שלה זרק אותה, או בכל משבר אחד
שהאדם עובר, אבל מדוע אתם מפשטים את זה כל כך, ממסחרים את
התחושות המענות האלו, לא, זה לא מגניב וזה לא כיף ותאמינו לי,
אתם לא רוצים את זה, אם אתם יכולים להיות מאושרים, אם אתם
יכולים להסתדר, אז מדוע אתם חושבים שזה כל כך כיף ושונה ומיוחד
להיות עצוב, לא זה לא, יש אנשים אשר במשך שנים נאבקים למען
תחושת האושר הזאת, לקום בוקר אחד ולהרגיש בסדר, להרגיש רצון
לחיות...

על כל עדר הנערות והנערים המגניבים והעצובים, יש איפשהו בפינה
בן אדם שמנסה להראות שהכל בסדר, נאבק להרגיש מאושר, נאבק
להסתיר את הדמעות ואת הכאב, אבל בזכותכם, בזכותכם אולי לרגע קט
יעלה חיוך על שפתיו, כדי לצחוק עד כמה שאתם פתטיים, ועד כמה
שאתם בעצם לא מבינים...
ולמה שתבינו, למה שמישהו יבין...
יש אלפי נערות בדיאטה, אולם מעטות מהן בעצם אנורקסיות, אבל
מרוב כל הדיאטות, כל המתכונים, כל הדוגמניות, אף אחד כבר לא
ידע לזהות את הנערה שלה יש בעיה, את הנערה שלא סתם רוצה להיות
רזה ומגניבה אלא את האחת שסובלת מדימוי עצמי נמוך, משנאה
עצמית, את הנערה שהורגת את עצמה לאט, אבל אף אחד לא יראה כי
כולם היום בדיאטה, וכנ"ל גם לגבי הדיכאון, אל תבלבלו דיאטה עם
אנורקסיה, כי יש אנשים שבאמת סובלים... ואתם כבר לא רואים
אותם!