רעל

לקום בבוקר, לשטוף פנים,
הבגדים העליונים במדף, העיפרון השחור, והחוצה.
השיגרה מייאשת.
אני רוצה להפר את שיווי המשקל.
לצעוק באמצע שיעור אזרחות עד שנפשי תצא בי,
ליפול ממטוס הרחק הרחק בשמיים ולטייל בין העננים,
לקפוץ מחלון חדרי, לרחף ולראות אותי מדממת על הרצפה.
להפר את שיווי המשקל.

רעל,
חודר לעצמותיי

לזכור את אשר התרחש אתמול.
או לפני דקה.
החיים כל-כך קצרים ואני במקום לנצל אותם, כותבת שורות על דפים
אלו.
לצבור תאוצה,
לזכור את הפצועים, הנכים, החולים,
לזכור את המתים.
ולזכור את החיים.

רעל,
חודר לעצמותיי
מרעיד כל שריר

לעמוד במקום הומה אדם עד אין רווח לנשום,
ולנסות להתבלט.
לצעוק את שמך הכי חזק, כשעוד מאות צועקים את שמותיהם.
לנסות לכתוב הומור, ולנסות לכתוב צחוק,
או סתם חרוזים,
כשיוצא רק פחד.

רעל,
חודר לעצמותיי
מרעיד כל שריר,
עובר דרך כל עורק
וכל וריד

לדפוק את הראש בקיר
או סתם עם נייר מגולגל
לשכב על הדשא
עם פחיות וניירות מסביב
ולמחוא נגד זיהום הסביבה.
להרים שלטים, לשיר, להתאחד.
להיקרע.

רעל,
חודר לעצמותיי
מרעיד כל שריר,
עובר דרך כל עורק
וכל וריד
עד שמגיע ללב

להחזיר אותך אליי,
כשאתה רק מתרחק ומתאדה,
לקרוא בשמך,
כשאתה הולך לכיוון השני.
לשחק משחקי כבוד
כששנינו כבר חסרי כל.
ללטף את התשוקה לכל כיוון,
לאהוב.

רעל,
חודר לעצמותיי
מרעיד כל שריר,
עובר דרך כל עורק
וכל וריד
עד שמגיע ללב
ומפסיק את פעולתו הנצחית.